חייבים לדרוש הפרדה מוחלטת בין קק"ל למדינה

המכתב ששיגרו יו"ר מרצ לשעבר, ח"כ תמר זנדברג, וחברות מפלגה נוספות לארגון נעמת, כחברת הנהלת קק"ל, כדי שנציגי נעמת בדירקטוריון של הארגון לא יצביעו בעד רכישת קרקעות בגדה, הוצג כאנטגוניזם פוליטי לשליטה על גופים שונים שמעורבים במדיניות ציבורית, אך למעשה זה רק גלגול של נושא משפטי ישן מ-2007.

אז, להתנגדותם של מחוקקים שמחו על גזענות, הצעת חוק שרצתה לקבוע כי קק"ל תוכל להחכיר קרקעות רק ליהודים, גרמה אפילו להתערבות היועצת המשפטית של הכנסת, נורית אלשטיין. בשנת 2021 הוויכוח על מדיניות קק"ל חוזר, מקוטב באותה מידה, אך גם משוריין בהיבט משפטי בינלאומי, שיהיה טוב לישראל לשים לב אליו.

השאלה האם קק"ל יכולה לרכוש או להחכיר קרקעות רק ליהודים, קשורה להיסטוריה של הארגון ולמטרתו. קק"ל הוקמה כגוף פרטי בראשית המאה העשרים ולפני הקמת המדינה, מטרתה הייתה לרכוש נכסים בארץ ישראל עבור היהודים שרצו להתיישב בה. גם היום, במדינות דמוקרטיות מערביות מודרניות, זה חוקי לחלוטין שארגונים פרטיים מקדמים את מטרות חבריהם. הסיבה היא שגורמים פרטיים אינם המדינה שאסור לה להפלות בין אזרחיה. הבעיה במקרה של קק"ל מתחילה כאשר לאחר הקמת המדינה, קק"ל הופקדה על ניהול קרקעות המדינה.

להלכה, כארגון פרטי המחויב לקידום האינטרסים של היהודים בארץ ישראל, כמו שהארגון עצמו מגדיר את השטח, קק"ל רשאית לרכוש או להחכיר קרקעות בגדה המערבית. העובדה שבמקרה כזה קק"ל אמורה להתמודד עם מאבקים משפטיים והתנגדויות הקהילה הבינלאומית לרכישת אדמות בשטח שבו על הפלסטינים לממש את זכותם להגדרה עצמית, צריכה להיחשב בנפרד. עם זאת, ברגע שקק"ל מנהלת קרקעות המדינה, הארגון מפסיק להוות גוף פרטי והופך לגוף ציבורי, בכפוף לאילוצים החוקתיים והבינלאומיים שעל המדינה לדבוק בהם.

לנהל ללא אפליה

המיזוג בין הפן הציבורי והפרטי במקרה של קק"ל, מראה שקק"ל צריכה לנהל את קרקעותיה ללא אפליה בין יהודים ולא יהודים. במקרה של הגדה, עלינו להוסיף גם ללא הפרת הנורמות של המשפט הבינלאומי. בניגוד לטענות הישראליות, הגדה המערבית היא, לפי הקהילה הבינלאומית, שטח כבוש. ישראל חייבת להראות סימנים שהיא נסוגה ממנה, ולא שהיא מעמיקה עוד יותר את מעורבותה שם. זאת, גם בגלל חקירת בית הדין הבינלאומי הפלילי שפתוחה ביחס להתנחלויות.

במובן זה, על המדינה להבין כי טשטוש הגבולות בין הפן הציבורי והפרטי במקרה של קק"ל, אינה תורמת לקידום מטרות קק"ל; למעשה, זה מערער אותן. אם ההנהגה הפוליטית הנוכחית אינה מוכנה להפנים את הבעיה, הרי שתפקיד האופוזיציה להעלות את החששות הללו.

על בסיס זה, נשות מרצ צדקו כשהתנגדו לרכישת קרקעות בגדה מטעם קק"ל. עם זאת, הן היו צריכות להסתכל גם במבט הרחב. עליהן הייתה מוטלת החובה ללכת רחוק יותר ולבקש את ההפרדה המוחלטת בין קק"ל והמדינה. אחרת, אם לא תטופל ממקורו, נושא קרקעות קק"ל ימשיך לרדוף את המדינה ובסופו של דבר יהפוך מוסד שנועד לאחד את כל היהודים תחת מטרה משותפת, לשטח של פיצול ופוליטיזציה.

הכותב הוא חבר לשעבר בלשכה המשפטית של הכנסת ומרצה למשפט בינלאומי בברונל אוניברסיטי לונדון