באפט יחיד בדורו אבל גם חברות אחרות צריכות לפתוח שעריהן למנכ"לים מבוגרים יותר

יום הולדת שמח. עכשיו תארוז ותלך.

לרוב העובדים זה כנראה נשמע כמו איחול קשוח, אבל אלא אם קוראים לכם וורן באפט, זה הסוף האפשרי להרבה מנהלי תאגידים ודירקטורים. בזמן שמנכ"ל ברקשייר הת'אווי מתכונן להוביל עוד פגישה שנתית, תוכניות הורשה לקונגלומרט יהיו בראשם של המשקיעים. אחרי ככלות הכל, באפט בן 90 ומנהל את ברקשייר חמישה עשורים. השותף העסקי שלו, צ'ארלי מאנגר, בן 97.

המציאות היא שרוב המנכ"לים לא יכולים אפילו להתקרב לכהונה כזו. בכ־70% מהחברות במדד S&P 500 יש גיל פרישה חובה לדירקטורים, נכון לנתונים מדצמבר של חברת המחקר Spencer Stuart. מחקר אחר מצביע על כך שיש מדיניות כזו בכשליש מהחברות במדד. אפילו ברקשייר לא עמידה בפני הלחץ: בקרן הפנסיה Calpers ציינו את הכהונה הארוכה של הדירקטוריון והיעדר "רענון" בשורותיו כאחת הסיבות בגללן הקרן מתכננת להימנע בהצבעה על הבחירה מחדש בכמה דירקטורים של ברקשייר בסוף השבוע הקרוב.

בעוד שרבים לא יחזיקו מעמד בתפקיד הגבוה ביותר כך שהמדיניות תשפיע עליהם - המנכ"ל הממוצע בחברת S&P 500 פורש בגיל 60.1 אחרי כהונה של כ־8.4 שנים בממוצע - אולי יש לחשוב מחדש על הנוהל בעולם בו תוחלת חיים שפעם לא ניתן היה לשער הפכה לדבר שבשגרה.

חברות מסוימות מוכנות להתגמש: בואינג העלתה את גיל הפרישה למנכ"ל דיוויד קלהון מ־65 ל־70 והוא ישרת בתפקיד הראשי בחברה עד 2028. בואינג ציינה את ההובלה שלו במהלך המשבר מהתקופה האחרונה הקשור לבואינג 737 מקס, ואת מחזור החיים הארוך של מוצר החברה, מנועי מטוסים, כשהכריזה על ההחלטה.

דירקטוריונים באופן כללי מקלים את דרישות הגיל ככל שחולף הזמן. על פי Spencer Stuart, כמעט בחצי מהדירקטוריונים יש גיל פרישה של 75 או יותר: עלייה של 20% לעומת לפני כעשור.

גיל פרישה חובה אינו הכרח במצב של משילות תאגידית אידיאלית, כך הסבירה קת'י אנטרזיאן, המובילה את נושא ההורשה בחברת Spencer Stuart בצפון אמריקה. אבל הכלל הזה נותן לדירקטוריונים עוד אפשרות להחליף מנכ"ל בלי לעורר מהומה, אם הם רוצים. "אתה רוצה שחבר המנהלים יוכל להגיד את הדברים כמו שהם", אמרה אנטרזיאן. במלים אחרות, גיל פרישה חובה צריך להיות כלי, לא כלל.

אפילו בחברות בהן אין גיל פרישה חובה, כהונות של כמה עשורים הן היוצא מהכלל ולא הכלל. ולכמה יוצאים מהכלל כאלה יש הרבה מה לומר על זה.

"גיל הפרישה חובה הוא רעיון מגוחך ולא צריך להתקיים בשום מקום במדינה", לאונרד שלייפר, מייסד חברת Regeneron Pharmaceuticals בשנת 1988 והמנכ"ל מאז, אמר לי השבוע. ד"ר שלייפר, בן 68, אמר שההערכה אם מנכ"ל יכול לעמוד במשימה אינה קלה, ומערכת של פרישה על פי גיל "היא נקודת משען לדירקטוריונים כדי שלא יצטרכו לעשות את השיחה הקשה הזו".

שלייפר לא אוהב את הרעיון, אבל רג'נרון, החברה שהקים, בהחלט נהנתה מהנוהג. רוי וגלוס, שהיה מנכ"ל בחברת Merck, הצטרף לרג'נרון ב־1994 אחרי שהגיע לגיל הפרישה במרק. הוא הפך ליושב ראש רג'נרון בינואר 1995 וכיום בגיל 91 עדיין מכהן בתפקיד זה. "אין הבדל היום מהיום בו פגשתי אותו", אמר שלייפר, שאמר לי ששני האנשים מדברים על מצב עסקיה של רג'נרון כל יום.

מאז שהצטרף לחבר המנהלים ד"ר וגלוס, הגדילו בעלי המניות של רג'נרון את השקעתם בערך פי 75, והחברה הציגה ביצועים מעולים לעומת שאר השוק בתקופה הזו. כמובן, רג'נרון לא הייתה הצלחה בן לילה: החברה הונפקה ב־1991 ומנהל המזון והתרופות האמריקאי לא אישר תרופה מתוצרתה עד 2008. אחד־אפס לטובת ילידי דור הבייבי בום שיש להם סבלנות.

ההצלחה של רג'נרון נתמכת על ידי מחקר: בחברת Spencer Stuart מצאו שהמנכ"לים מגיעים לביצועים הטובים ביותר שלהם, במדידה על פי ההחזר למשקיעים, בשנים 11 עד 15 לכהונה.

בסופו של דבר, המאפיינים שחברות צריכות לחפש אצל המנכ"לים וחברי הדירקטוריונים, כגון רמת אנרגיה גבוהה, נכונות ללמוד ויכולת להתאים עצמם לתנאים עסקיים משתנים, לא בהכרח מוגדלים על ידי גיל - שלייפר מצביע על כך שאביו עבר מבחן נהיגה בגיל 99 כדוגמא לכך. רג'נרון הראתה שהיא יכולה להתאים עצמה לעולם משתנה כשפיתחה את הטיפול שלה בנוגדנים חד־שבטיים במהירות בזמן מגפת הקורונה; התרופה שימשה לטיפול במאות אלפי חולים, כולל הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.

ישנו ערך מוסף בכך שיש בין המנהלים אנשים מבוגרים יותר, אמרה ד"ר אנטרזיאן. "בנקודה זו בזמן, יש הרבה התמקדות על גיוון, שוויון וכוללנות. גם גיוון בגיל הוא גורם, ואל לנו לשכוח זאת".

אולי הגיע הזמן שהנוהל לקבוע גיל פרישה חובה ייצא בעצמו לגמלאות.