פליטת פה או בלון ניסוי? מדוע המשפט של ילן הפיל את השווקים

משפט אחד של שרת האוצר האמריקנית ג'נט ילן, לשעבר יו"ר הפד, הספיק להפיל את שוקי המניות הערב בוול סטריט, במה שעשוי להיות פרומו ליום בו מדיניות הפד תשתנה. ילן אמרה כי "יכול להיות שהריביות יצטרכו לעלות מעט כדי לוודא שהכלכלה שלנו לא תתחמם יתר על המידה", ובשוק המניות לא אהבו בלשון המעטה את ההתייחסות של שרת האוצר שאולי שכחה שהיא כבר לא יו"ר הפד, ורמזה כי הריבית תעלה, מה שמנוגד ב-180 מעלות למדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי כיום.

האם מדובר בפליטת פה או בבלון ניסוי לקראת שינוי אפשרי עתידי של מדיניות הפד? כדי להבין את התמונה המלאה כדאי להסתכל על המסגור שבו נאמרו הדברים. אמנם ילן כיהנה בתפקיד יו"ר הפד אך כשרת אוצר אין לה קשר להחלטת הריבית. האם היא מעבירה מסרים שהפד לא יכול להרשות לעצמו? רק המחשבה ששרת האוצר תדברר מסר של הפד, ועוד כזה שאינו ברור דיו, עשויה לפגוע בעצמאות הפד ותמוה לייחס זאת למדיניות הבנק המרכזי, ולו גם כפליטת פה במיוחד מצד מי שעמדה בראשות הפד בעבר. 

דבר שני, והעיקרי, התשובה של ילן ניתנה במסגרת שאלה שנשאלה בכנס אקדמי בקשר לתוכנית של ביידן לגבי החשש מ-"Crowding Out Effect" -  שזה, על קצה המזלג, מצב בו הממשלה מוציאה המון כסף שיכביד על המגזר הפרטי מבחינת השקעות וחיסכון, כי כמויות גדולות של גיוסי ההון הממשלתי עשויות לדחוף את הריבית הריאלית, מה שמשפיע לרעה על נגישותם של יחידים ועסקים פרטיים למנגנוני מימון חוב. 

ילן ענתה כי אם אכן תהיה התחממות של הכלכלה עקב התמריצים הפיסקליים (בהם היא דוגלת לצד ביידן), אז הדבר עשוי לגרור ריבית גבוהות יותר - כלומר הריבית הנומינלית תצטרך לטפס בגלל עלייה של האינפלציה ולאו דווקא כי בכוונתה להתערב במדיניות הפד, או במלים אחרות, היא דיברה על תמחור שוק של שיעורי הריביות הארוכות ולא על שבירת המוסכמה ההיסטורית לגבי המדיניות המוניטרית.

אבל כשזה מגיע מיו"רית הפד לשעבר, לדברים יש משמעות אחרת מאשר אם שר אוצר אחר היה אומר את הדברים, ועולה השאלה האם ילן אומרת את מה שהפד לא יכול להגיד לעת עתה.

כך או כך, נשאלת השאלה האם זה הזמן למתן את הגורמים שעשויים להביא להאנג-אובר, כלומר להעלות את הריבית בדיוק כאשר הכלכלה מתחממת לאחר מיתון? בשוק נבהלו מהדברים של ילן, שהבהירה מאוחר יותר בלילה כי לא התכוונה לחזות את כיוון הריבית או לפגוע בעצמאות הפד. אולי הסיפור המרכזי לאו דווקא נוגע למשפט של שרת האוצר שאין לה השפעה ישירה למדיניות הריבית של הפד, אלא יותר לתגובה החריפה של שוק המניות למצב בו פאואל יחליט לשנות מדיניות (להזיז את קערת הפונץ'), מה שלא מסתמן מהמסרים ששידר השבוע. 

למרות העלייה בציפיות האינפלציה, פאוול מחזיק במנטרה שהעלייה נובעת מגורמים זמניים, ומכיוון שבטווח הארוך יש לחצים דיס-אינפלציוניים כך שהמדיניות כאן כדי להישאר. ובכל זאת, האמירה הובילה לירידות בשווקים בשל התגברות החששות ממילא מכך שהעלייה החדה הצפויה השנה באינפלציה בארה"ב לא תהיה זמנית, בין היתר לאור הצמיחה החדה בארה"ב והתמריצים הפיסקאליים הענקיים בהיקפם, שעשויה להוביל בעתיד להעלאת ריבית או לצמצום התמריצים המוניטאריים מוקדם מהצפוי.