"היהודי החדש", אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק

הסדרה החדשה בכאן 11 "היהודי החדש" מהז'אנר הדוקו-קומי מטפלת באופן משעשע בתופעה מאוד עצובה, שהיא הנתק בינינו הישראלים לתפוצה היהודית האמריקאית, שהיא הגדולה והחשובה ביותר עבורנו.

"היהודי החדש" היא יוזמה חשובה מאד של מספר קרנות וארגונים יהודיים שמנסים בצדק וביצירתיות להנגיש לישראלים את הקהילה היהודית אמריקאית באופן אטרקטיבי, שאינו מעורר את הפיהוק הרגיל כשמדברים עם ישראלים על הסוגיה.

גורי אלפי הוירטואוז, הבמאי, העורך והמפיקים (דניאל אדר, דודי כהן, נאוי פרו) עשו עבודה נהדרת, אבל למרבה הצער מעט מאד ישראלים יצפו בסדרה והתופעה של הנתק בינינו לבינם תמשיך לפגוע ביכולתנו להוות מה שהתכוונו אבות הציונות - בית לאומי לעם היהודי לצד היותנו דמוקרטיה בה חיים בשוויון מלא גם אזרחים לא יהודיים.

למרות שם הסדרה, התופעות שמוצגות בסדרה אינן חדשות וגם לא בטוח שהיהודים המוצגים בהם חדשים. במובנים רבים דווקא היהדות המסתגרת והפונדמטליסטית שאנחנו רואים בארץ היא התופעה החדשה בעוד שהיהדות ברוב שנותיה הייתה פתוחה לעולם ומשולבת במגמות הגלובליות.

מדינת ישראל אינה משכילה ליצור קשר אמיתי ובר קיימא עם הרוב הגדול של יהדות צפון אמריקה. הממסד שלנו מפלה כנגד הזרמים שאינם אורתודוכסיים ומהווים את הבית לרוב היהודים מעבר לאוקיינוס. הדתיים בארץ בזים לאופן בו הם מקיימים יהדותם והחילוניים אדישים למצוקה הזאת. כל זאת בעוד שאנחנו ממשיכים לצפות מהם להוות מקור כספי לתרומות ומימון פרויקטים, לפעילות שדולה לקידום המדיניות של ממשלתנו, שרובם רואים סתירה בין מדיניותה לערכים שלהם.

רוב היהודים בארץ שכחו מה זה להיות מיעוט 

רבים מאתנו אומרים שאין להם זכות להעיר על מה שקורה כאן כשיש להם ביקורת, מכיוון שהם לא חיים כאן, אבל לא מהססים להשתמש בהם ולהפעיל אותם כזרוע "ההסברה" שלנו בניסיון נואל להפריד את הנושאים במחלוקת כאילו אינם חשובים. זאת בעוד לרבים מהם המשך הכיבוש וההידרדרות במצב הדמוקרטיה הארץ הם נושאים קיומיים מבחינת יכולתנו להיות החלום הציוני הרומנטי שהיינו עבורם.

מבחינת הרוב הגדול של יהודי אמריקה, שהם ליברלים/פרוגרסיבים (בהכללה - למעט האורתודוכסים, והמהגרים מרוסיה וישראל) האתוס המרכזי הוא "תיקון עולם" לכיוון של צדק חברתי, פלורליזם דתי וזכויות מיעוטים. זאת בעוד שרוב היהודים בארץ שכחו מה זה להיות מיעוט וגם לא מבינים את ההשלכות של חוסר ההפרדה בין דת למדינה על החילוניים והזרמים הליברליים ביהדות.

על מנת לגשר על הפערים הללו, עלינו להפסיק להתייחס אליהם באופן אינסטרומנטלי ולאמץ תפיסה של "עמיות יהודית", שהיא בעצם משפחה או קהילה מורחבת. עלינו להיות מודעים ואמפתיים לצרכים, לערכים ולמצוקות שלהם ולא לצפות שהם ידאגו לשלנו באופן חד סיטרי.

יש לנו מה לתרום להם, כפי שהודגם לאחרונה על ידי קבוצה של ישראלים שהקימו פלטפורמה שנקראת J Ready שמסייעת לקהילות יהודיות שנפגעו מקורונה, תוך שימוש ביתרון היחסי וביכולות המיחדות של ישראל ואומצה על ידי הסוכנות היהודית.

עלינו לעבור ליחסים בין אנשים ולא להעברות בנקאיות. אנחנו צריכים למסד פרוייקט לאומי של "תגלית הפוכה" שבמסגרתו כל תלמיד.ה תיכון בארץ ישהו בקהילה יהודית בצפון אמריקה בכדי להתחבר ולהבין מקרוב את ההקשר שלהם. כדי שיחוו את היופי בחיי הקהילה ובפלורליזם הדתי שיש בצפון אמריקה. רבים מתלמידי התיכון בישראל משתתפים בפרוייקט החינוכי החשוב מאד במחנות הריכוז הנאצים בפולין, אבל חשוב להבין את הסיפור של יהודים חיים לא פחות מאת הסיפור של יהודים מתים.

אנחנו צריכים הרבה גורי אלפי צעירים שיקדישו זמן לאחינו ואחיותנו בצד השני של האוקיינוס, שאולי יהיו פחות מצחיקים ושנונים, אבל יוכלו להציל את הקשר של ישראל עם העם היהודי בתפוצות ולממש את החזון הציוני.

הכותב הוא מנכ"ל J STREET בישראל