כאשר שני בני זוג מחליטים להתגרש הם בדרך כלל נדרשים לחלק ביניהם רכוש משותף שנצבר במשך שנים. כדי למנוע מצב שאחד מבני הזוג מוצא עצמו/ה עם "החוט מאריך" (כמאמר הגשש) והשני עם כל השאר, עומדות לרשותם שתי אפשרויות. האפשרות האחת היא התחמשות כל אחד מביניהם בסוללת עורכי דין שיובילו משא-ומתן אגרסיבי, אמוציונלי ומתיש - כזה שבמקרים רבים יסתיים בבית המשפט. השנייה הינה שימוש במנגנון חלוקה מקובל שינוהל ע"י מגשר. כולנו, ובכלל זה גם מי שלא עבר את החוויה המטלטלת של גירושים, יודעים: אשרי הזוג שבחר באפשרות השנייה!
מצב דומה קיים במקרים שבהם שניים או יותר שותפים של עסק מסחרי מבקשים "לפרק את החבילה," או במקרה של חלוקת ירושה בין מספר יורשים כאשר בעיזבון נכסים לא פיננסים כדוגמת נדל"ן, רכבים או חפצי ערך.
הספרות הכלכלית (בעיקר זו שבתורת המשחקים) מציעה מגוון מנגנונים פשוטים והוגנים לטיפול במצבים אלו שיישומם מהיר, וחשוב מכך הם מגינים מפני משקעים של תחושת קיפוח ואי צדק. הטובים בין המגשרים והבוררים בארץ ובעולם עושים בהם שימוש יומיומי לצורך השירות שהם מציעים ללקוחותיהם.
בימים אלה עומדת לדיון חלוקתה של ירושה חשובה מאוד: שלל התפקידים בממשלה הנרקמת עלינו לטובה. גם כאן עומדים בפני היורשים שתי אפשרויות: הראשונה הינה משא-ומתן מתוקשר שבהכרח יהיה טעון רגשית וגם אם יצלח (ואין זה ברור כלל ועיקר) יותיר משקעים שיקשו על מרכיבי הקואליציה השונים (שונים מאוד!) לתפקד מתוך אימון ושיתוף פעולה. האפשרות השנייה הינה לעשות שימוש באחד ממנגנוני החלוקה שינוהל באמצעות בורר ניטרלי ויסיים את הליך הרכבת הקואליציה בתוך חצי יום.
כיצד יראה מנגנון מסוג זה? המנגנון הטוב ביותר לטעמי בנסיבות הנוכחיות ולנוכח העובדה שישנם מספר "יורשים" ולא רק שניים הוא זה הנקרא "מנגנון הדיקטטור הסידרתי." לא.
הכוונה אינה להחזיר את ניהול המדינה לידיו של בנימין נתניהו כפי שאולי מרמז השם אלא למנגנון דמוקרטי, הוגן ויעיל של חלוקת כל התיקים והתפקידים בממשלה הבאה בין המפלגות החברות בקואליציה.
בואו נחריג תחילה את שאלת ראשות הממשלה שהיא סוגיה שלהבנתי כבר הושג בה הסכמה, ונתמקד בחלוקת התיקים. אני מניח גם שמקובל על המפלגות שמספר התיקים שתקבל כל מפלגה יהיה פרופורציוני למספר המנדטים שלה. אך איך יוכרע אילו תיקים תקבל כל מפלגה?
מנגנון הדיקטטור הסידרתי מציע חלוקת תיקים בשלבים. בכל שלב מוגרלת אחת המפלגות ומקבלת את הזכות לבחור בתיק מתוך התיקים שעדיין לא נלקחו (מכאן השם "דיקטטור": כל מפלגה שעלתה בגורל הינה במעמד זמני של דיקטטור בבחירת התיק הבא).
מפלגה שמיצתה את מספר התיקים שהיא זכאית להם יוצאת מהמשחק ושאר המפלגות ממשיכות על פי אותם כללים. התהליך נמשך עד שכל התיקים חולקו. ניתן גם לתעדף מפלגות גדולות בהענקת סיכויים גבוהים יותר למפלגות אלו לעלות בגורל ולקבל ראשונות את זכות הבחירה.
ישנם גירסאות נוספות למנגנון זה שיקטינו את חלקה של יד הגורל בתהליך. כל אחת מהן גם הבעייתיות שבהן טובות יותר מהנעשה בדרך כלל במצבים אלו: משא-ומתן אגרסיבי עם סיכויי פיצוץ גבוהים.
נכון כדי להשתמש במנגנון מסוג זה צריכות המפלגות להסכים עליו וגם זה דורש משא-ומתן. אך הסכמה במשא-ומתן זה קלה ללא שיעור בהשוואה למשא-ומתן על חלוקת התיקים. הסיבה לכך היא שבהעדר יכולת לנבא מה יהיו תוצאות ההגרלות אין כמעט סיבה להתעקש על כלום.
כל שינוי במנגנון עלול במצבים מסוימים להיות לרעתך ואם כך יהיה עלול המתעקש להיזכר כמי שהבקיע גול עצמי במשחק. חשוב לזכור שלא כבמקרים המצערים של גירושים או שותפות עסקית שלא צלחה בהם לאחר שחולקו הנכסים הולך איש איש לדרכו וחלוקת הנכסים הינה סיומה של דרך משותפת, הרי שבמקרה שלנו חלוקת התיקים הינה תחילת הדרך. הצדדים אמורים לעבוד יחד בהמשכה. אם נייצר עילה לגירושים כבר בתחילת הדרך יפסידו כולם - השותפות לקואליציה ובעיקר אנו הציבור.
הכותב הוא חוקר ומרצה במחלקה לכלכלה והמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
