ממנהיגות פוליטית לפולחן אישיות: בארה"ב, הודו וישראל הפוליטיקה נזנחת לטובת הכריזמה

שלושתם התענגו זה על חברתו של זה; אפילו הגזימו בהבעות חיבה. שלושתם שינו את כללי המשחק של הפוליטיקה בארצותיהם, עם פוטנציאל החורג מגבולותיהן. לִבלובם קשור בהצלחתם להפיק אנרגיה אלקטורלית מפוליטיקה של קיטוב, משימוש בסמלים פטריוטיים (ומהחשדת הפטריוטיות של יריביהם), מפלירט חלקי או מלא עם קנאות דתית.

גם אם סבלו תבוסות, או נדחקו אל הקיר, או הוארו באור לא-יקרות, בעצם הימים האלה שלושתם מאשרים גִלגול היסטורי של מפלגותיהם: ארגונים פוליטיים רבי-שנים, אשר נהגו לנהל מאבק פחות או יותר רציונלי על שלטון ועל השפעה, העתיקו את כובד המשקל שלהם ממצעים ומרעיונות אל פולחן אישיות.

הם הפכו ממפלגות פוליטיות למִסדרים. נאמנותם למנהיג מאפילה על כל עניין אחר ומגמדת אותו. המפלגה הרפובליקאית של ארה"ב (באופוזיציה), מפלגת העם של הודו (בשלטון) והליכוד של ישראל (מי יודע איפה בדיוק) כמעט חדלו להעמיד את עצמן במבחן הדרך. הכניסה לעמדות השפעה מותנית בתחרות בלתי פוסקת על חסדיו של המנהיג ועל ברכתו. ההיפך מברכת המנהיג הוא הנקמה. ארך אפיים ורב חסד הוא לא.

במובן הזה, בנימין נתניהו הוא המצליח מן השלושה. שלוש תקופות כהונה רצופות עם תקופת כהונה רביעית-חמישית-שישית (לאחר בחירות ללא ניצחון, אבל גם ללא תבוסה) מעניקות נופך כמעט מטאפיזי לנוכחותו. הניסיון להחליף אותו מצטייר כאקט נועז של מרד נגד הגורל.

הרפובליקאים יוצאים מגדרם

פולחן האישיות אינו רק אמצעי אלקטורלי; הוא מכשיר של שינוי. מה שמתרחש עכשיו במפלגה הרפובליקאית של ארה"ב הוא היסטורי. מפלגה ימנית שמרנית זה מאה שנה ויותר הופכת למפלגה לאומנית פופוליסטית. מתנהל בה עכשיו ניסיון להתנער מקשריה המסורתיים עם וול סטריט ועם עולם התאגידים, ולקשור את עצמה במעמד הבינוני הנמוך ובמעמד העובד. חלקים ניכרים שלה רואים את המהלך הזה בעין רעה. מה שמציל אותה ממלחמת אזרחים מלאה הוא המכנה המשותף: דונלד טראמפ.

התבדתה מעיקרה ההנחה, או התקווה, שהצירוף של תבוסת טראמפ בבחירות, התכחשותו לתוצאותיהן, והסתת תומכיו, יגמלו את המפלגה מן האיש ומהליכותיו.
ההיפך הגמור התרחש. המפלגה יוצאת מגדרה להביע לו נאמנות. תלויים להם מנגד חייהם הפוליטיים של קומץ מבקריו. בזמן כתיבת הרשימה הזו הרפובליקאים בבית הנבחרים עומדים להדיח את האישה הבכירה ביותר במִדרג שלהם מפני שהעזה לבקר את טראמפ.

בשבוע שעבר טראמפ חזר והכריז, שהבחירות זויפו, והוא הוא הנשיא הלגיטימי. המפלגה מסכימה בהתלהבות, או בשתיקה, או בולעת את רוקה ומעמידה פנים שלא שמעה.
זה זמן מה רווח שימוש הלשון "כת", cult, לתיאור היחסים בין המפלגה לנשיא לשעבר. ביטויי הסגידה הם חסרי תקדים. דיוקנאות ענק ופסלים של טראמפ הם חלק בלתי נפרד של הרפרטואר. בעיני חלק מתומכיו הוא בן דמותו של ישו כריסטוס. האפשרות שהוא יחזור ויתמודד על הנשיאות ב-2024 היא ממשית, וכל זמן שהוא עצמו לא יוריד אותה מן הפרק, איש או אישה במפלגה לא יעזו להיכנס לזירה.

כאשר ראש ממשלה הופך לאל

אין זה מקרה שנרנדרה מודי ההודי טיפח יחסי קרבה הדוקים עם טראמפ, ותמך כמעט בגלוי בבחירתו החוזרת. מודי השתלט על מפלגת העם ההודית (BJP) בתחילת 2014, והוביל אותה לשני ניצחונות בתוך חמש שנים. בזכות שיטת בחירות בריטית, המפלגה הצליחה לקבל רוב מוחלט בפרלמנט אפילו כאשר קיבלה רק 32% מן הקולות. היא הייתה מפלגה דתית לאומית מאז ייסודה, אבל מודי העביר אותה הרחק ימינה, מן המסגרת החילונית של מייסדיה אל משהו הקרוב להיות מדינת לאום של ההינדו (75% של האוכלוסייה).

בהדרגה הוא לבש את דמותו של חכם דת הינדואי. זקנו ושיער ראשו התארכו. הוא נראה בתכיפות גוברת במעמדים דתיים. הוא ביטל את המדינה היחידה של הפדרציה שהיה בה רוב מוסלמי (קשמיר). הוא ליבה את המערכה להקים מקדש לאל ההינדואי ראם על חורבות מסגד מוסלמי בן 500 שנה.

בתחילת השנה הכריז אחד מנושאי כליו, ראש הממשלה של מדינה צפונית קטנה, כי מודי הפך לאל, שווה ערך של ראם הנ"ל. בבוא היום, העם יסגוד לו כפי שהוא סוגד לראם, אמר הצפוני הקטן.

בינתיים התכסו שמי הודו בעבים. ראש הממשלה האהוב מוחזק עכשיו אחראי לטיפול כושל בנגיף הקוביד, המסכן לא רק את הודו כי אם את שלום העולם. ממשלתו ניסתה לצנזר ביקורת על המדיה החברתית יותר ממה שניסתה להקדים ולטפל במגפה, האשים השבוע כתב העת הרפואי החשוב The Lancet. אבל מפלגתו מוסיפה לסגוד לו. לפי סקר אחרון, הפופולריות של מודי פחתה מ-74% ל-65%. לשון אחר, הרבה מאוד עודף נשאר בקופתו האלקטורלית.

נבחר, או נמשח?

חיי נצח פוליטיים אינם מזומנים לאיש, אבל מר נתניהו מוסיף לתבוע אותם. אפילו כאשר ברור למדי שהליכוד היה יכול להרכיב ממשלה בלעדיו, מפלגת השלטון מעדיפה אופוזיציה על פני בגידה. לא כך מתנהגות מפלגות שלטון נורמליות. אבל בפוליטיקה של הכריזמה, של הסגידה ושל ההתבטלות, בני תמותה אינם רשאים להרחיק את האלים מן הפנתיאון.
זו אינה התחכמות. זה אִפיון של התנהגות היאה למשטר מלוכני, או קיסרי. "משיח" הוא זה שנמשח בשמן הקדוש. משעה שהשמן נוצק על קרקפתו, לשלטונו של הנמשח יש תוקף מטאפיזי. הניסיון להסיר את כתרו שקול כנגד התקפה על הסדר האלוהי. הרפובליקה עדיין לא מתה, אבל היא גוועת.