ההסלמה הביטחונית: זה הזמן ליישם במערכת החינוך את לקחי הקורונה

עכשיו זה הזמן ליישם את אחד הלקחים החשובים שלימדה אותנו התקופה שבה התמודדנו עם נגיף הקורונה: מערכת החינוך היא הרבה מעבר ל"מסגרת" או סידור עבור הילדים שבו הם גם לומדים מתמטיקה או גיאוגרפיה - זוהי מערכת האמונה על צמיחתם האישית, שמירה ופיתוח החוסן הרגשי שלהם, ושיפור המיומנויות החברתיות ההכרחיות כל כך לצורך תחושת השייכות ויכולת ההגשמה עצמית בחברה של המאה ה-21.

זוהי השעה להכין את המערכת ליום שאחרי, ליום שבו שוב יחזרו לספסל הלימודים אותם ילדים, אשר נוכחו לגלות שגם אם הצליחו לחזור לשגרה כלשהי חייהם, הרי שהיא ארעית ונפיצה. אנו יודעים כי מיד עם שוך הקרבות, אותם הילדים שלא ישנו בלילות האחרונים, שחלקם רצו בפעם הראשונה עם הוריהם אחוזי האימה למקלטים, יידרשו שוב לחזור לבתי הספר ושאר פעילות הפנאי שלהם. על כן יש לנו את האחריות להכין את המערכת לקראת הבאות, ולא נוכל לטעון שלא צפינו את הבאות או שלא היו לנו את הכלים להיערך לכך.

מספר צעדים אפשר לעשות באופן מיידי, אחרים דורשים זמן ותכנון עתידי. צעד ראשון צריך לכלול העצמה מיידית של כל בעלי המקצוע בעלי הכשרה בתחום בריאות הנפש במערכת החינוך. למשל, יש להסדיר באופן מהיר את התקנים של היועצים החינוכיים בישראל, ולוודא כי לכל תלמידה ותלמיד יש יועצת או יועץ זמין ונגיש. במצב שבו יועצת אחת אחראית על מאות ילדים, לאחר סיום העבודה ה"שוטפת" - כגון השתתפות בוועדות אפיון וזכאות או הוראה פרונטלית (שבה מחויבת כל יועצת במסגרת הרכב המשרה) - אין ביכולתה להכיר באופן אישי את כלל התלמידים, לזהות מצוקות, או לעסוק בתוכניות מניעה והתערבות הממוקדים בהשלכות של המשבר הנוכחי. הסדרה של תקנים אלו תאפשר למנהלי בתי הספר לקבל יועצים נוספים, שכן המצב האבסורדי כיום הוא, שבוגרים רבים של ההכשרה בייעוץ חינוכי מתקשים למצוא תקן, בעוד שמוסדות החינוך משוועים לכוח אדם נוסף.

צעד שני צריך לכלול הכשרה מיידית של מגוון של אנשי חינוך להפעלה של תוכניות לקידום חוסן או מניעת מצוקות רגשיות. הכשרה זו יכולה להתבצע באופן מהיר יחסית, ולהתבסס על הידע והניסיון הרב שנצבר בהתמודדות עם מצבי משבר ביטחוניים אלו, בעיקר בתוכניות המופעלות באופן סדיר ביישובי עוטף עזה. צעד זה יכול לכלול הקצאת משאבים להעסקה מחדש של בעלי מקצוע (יועצים חינוכיים, פסיכולוגיים, עובדים סוציאליים וכו') אשר פרשו בשנים האחרונות, או הגדלת היקף ההעסקה של אלו במשרה חלקית.

הצעד המשלים השלישי הוא הורדה זמנית ומתוכננת של הדרישות הלימודיות בכל הגילים. המסר לתלמידים, להורים, ולכלל אנשי החינוך צריך להיות ברור: המוקד כעת הוא קידום חוסנם הרגשי של הילדים בישראל. זה לא אומר שלא צריכה להתבצע למידה. נהפוך הוא, יש שיאמרו כי שמירה על שגרת לימודים חשובה לא פחות לחיזוק תחושת היציבות וההמשכיות. הדגש שלי הוא על הצורך לא לרדוף אחר ה"תוצרים" של אותה למידה. לתלמידי היסודי וחטיבת הביניים יש לבטל כל בחינה, בוחן, מבדק או כל כינוי אחר למצב שבו תלמידים מקבלים הערכה על ביצועיהם. בתיכון יש למצוא את הדרך לרווח את המועדים של מבחני הבגרות, ואף לבטל חלק מהם. צעדים אלו יכולים לסייע בצמצום המגפה הצפויה בתחום בריאות הנפש, ואל לנו לזלזל בהשלכות החברתיות ואף הכלכליות של הפרעות חרדה, דיכאון או פוסט-טראומה.

הכותב הוא פסיכולוג ולשעבר ראש התוכנית לייעוץ חינוכי בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר-אילן