מערכת כיפת ברזל היא גורם ההגנה המשמעותי ביותר לישראל, והנתונים מראים זאת. מתוך קרוב ל-1,200 רקטות שנורו אל ישראל בשתי היממות האחרונות, כ-300 כשלו ונפלו בשטח הרצועה, אחת מהן לפחות גרמה לנפגעים פלסטינים.
מ-900 ויותר האחרות (המספר גדל כל הזמן) כשליש נפלו בשטחים פתוחים, ומבין היתר כיפת ברזל יירטה את הרוב המכריע, בשיעור של כ-90%. זהו שיעור גבוהה במיוחד, ועם זה כמה עשרות רקטות הצליחו לחמוק והביאו לפגיעות בנפש וברכוש, כך באשקלון, באשדוד, בראשון לציון, בלוד, בגבעתיים וגם בירי הראשון אל מבואות ירושלים.
גורם צבאי מסביר כי ארגוני הטרור בוחנים כל העת את יעילות המערכת ומנסים לעקוף אותה בעיקר באמצעות מטחים רצופים של עשרות רקטות ובטווחים שונים.
השיטה הזו נוסתה בסבב שהיה לפני שנתיים וחצי, עת שיגר הג'יהאד האיסלמי עשרות טילים תוך דקות, וכמה מהם אכן חמקו מכיפת ברזל. גם כעת מתפארים בחמאס ובג'יהאד על כל רקטה שעוקפת את המערכת ובאחת מההודעות נאמר, כי "הכיפה שלהם מחוררת והרקטות הקדושות יכולות להגיע לכל מקום בפלסטין הכבושה".
מערכת כיפת ברזל נחשבת למתקדמת מסוגה בעולם, עלות כל סוללה כ-100 מיליון דולר וכל טיל מיירט, המכונה טמי"ר, עולה כ-50 אלף דולר. המערכת מסוגלת ליירט רקטות קצרות טווח למיניהן, פגזי ארטילריה בקוטר של עד 155 מ"מ וחימוש תלול-מסלול בעל מתארי תעופה דומים בטווח של עד 70 ק"מ.
לכיפת ברזל יש טווח מינימלי של 4.5 ק"מ, שמשמעותו קושי ביירוט רקטות בטווחים קצרים. טיל הטמי"ר, לפי דיווחים זרים, מסוגל לטוס במהירות של 2.2 מאך למטרתו ולחסל אותה בגובה של עד 10,000 רגל (כשלושה ק"מ). הטיל זריז מאוד ומסוגל לבצע תיקונים במסלולו הודות לסנפירי תמרון גדולים, שפרוסים בתצורה דומה לשל טילי אוויר-אוויר - טילים מהירים ביותר שנועדו לרדוף אחר מטוסי קרב, מטרות זריזות וקשות לפגיעה.
בשנה שעברה שודרגה המערכת ונוספה לה יכולת יירוט מדויק של פצצות מרגמה 120 ו-160 מ"מ - חימוש באורך של קצת יותר מחצי מטר - ועתה היא עוברת סדרת שדרוגים שתאפשר לה לצוד גם רחפנים ומזל"טים, בטווח של עד 10 ק"מ. המערכת נמכרה לכמה מדינות ובהן רומניה, קנדה, הודו ואחרות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
