לפני שתפרוץ כאן מלחמת אזרחים - המשטרה חייבת להתעשת ולמנוע את האלימות ברחוב

אירועי ההתפרעות אמש (ד') של ערבים ויהודים בבת ים, לוד, עכו וערים נוספות, הם קריאת השכמה לכל המערכות במדינה - לממשלה, למשטרה ולכל זרועות החוק. זהו סימפטום של אובדן שליטה מוחלט של מערכות אלו בחוסר יכולתן לאכוף חוק וסדר "וכל דאלים גבר".

מבחנה של מדינה דמוקרטית על פי הגדרתה הוא בין היתר הסמכות של המדינה לאכוף חוק וסדר גם באמצעים אלימים. כל מי שמנסה להתנחמד ולא לבצע את תפקידו בעניין זה הוא האחראי לכאוס ולתוצאות החמורות שראינו אמש: לינץ', פגיעה ברכוש, אלימות והסתה פרועה.

המשטרה סובלת מחוסר מנהיגות

מסתבר כי המשטרה אינה סובלת מחוסר אמצעים או מחוסר שוטרים - היא סובלת מחוסר מנהיגות מקצועית ומיומנת, את זה רצוי לתקן במהירות, לפני שניגרר למלחמה בין יהודים וערבים.

קשה להאמין למראה העיניים, קשה להשלים עם מצב כה כאוטי. קשה לקבל שזה לא ניתן לטיפול. למדינה יש את כל האמצעים לפעול מיידית לשיתוק ההתפרעויות, יש לעשות זאת לאלתר בכל הכוח - גם אם פירוש הדבר הטלת עוצר בכל מקום שיש בו סיכוי להתפרצות, וכן תפיסה והענשה חמורה של המתפרעים שבוודאי אפשר לזהות, הרי הכול נעשה בגלוי לעין המצלמות.

האירועים האחרונים מוכיחים כי לישראל אין אסטרטגיה ומדיניות ברורה ותכליתית - הן ביחס לחמאס ולפלשתינים והן ביחס לשמירת החוק בישראל. בזירה הביטחונית, ישראל מתגלה כנמר של נייר, אשר מורתע ומותקף על-ידי ארגון טרור, חרף הוויתורים הרבים של ישראל למען ארגון טרור זה.

ישראל מתנהגת זה שנים כלפי אבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית, בביטול ובהתעלמות טוטלית כדי לא להיכנס איתו למצב של מו"מ על הסכם שלום, שמא זה יצליח חלילה. במקביל, ישראל נכנעת לאורך כל הדרך לתכתיבי החמאס ומנהלת איתו מו"מ, תוך נכונות להעביר סחורות מכל הסוגים, להכניס כסף מקטאר לעזה במזוודות, לספק חשמל ומים לעזה ועוד.

ישראל מגיבה באופן רופס על תקיפות של החמאס כדי לצאת ידי חובה. התנהגות אמביוולנטית זאת מול הפלסטינים מוכיחה כי רק מדיניות של הפעלת כוח מול ישראל משיגה תוצאות, ואת זה הבין החמאס מזמן. לכן הוא מפעיל כוח, וישראל אכן משלמת את המחיר. כל זאת בעוד אבו מאזן, אשר תומך בשלום עם ישראל ומשתף פעולה עם זרועות הביטחון הישראליות כדי למנוע התפתחויות רעות בגזרת יו"ש, זוכה ליד קרה מצד ישראל ולזלזול מעליב.

לא פלא שאילו היו מתקיימות עתה בחירות ברשות הפלסטינית, היה החמאס זוכה בהן ומשתלט גם על הגדה.

הממשלה מגמגמת

האירועים בירושלים, בהר הבית ובערים ערביות או משותפות בישראל הם כולם תולדה של פעולת החמאס, שממריצה פעילות אלימה נגד ישראל כמי שהוכיחה כי כוח משיג תוצאות. לכן גם בעימות הנוכחי עם החמאס, התחושה היא שישראל אינה יודעת מה היא רוצה ולאן היא חותרת. כאשר מאות טילים נוחתים בכל רחבי המדינה, כולל ירושלים ותל אביב, הממשלה עדיין מגמגמת.

ישראל צריכה וחייבת להחליט על מדיניות מול החמאס עם תכלית ברורה ולא לוותר עליה בשום אופן כדי להשיג הרתעה מחדש. היכולת של ישראל עולה אלפי מונים על יכולותיו של החמאס, ויכולת זאת לא באה לידי ביטוי בעימות הנוכחי. ישראל צריכה לפעול הרבה יותר חזק והרבה יותר ממוקד כדי לחסל את שלטון החמאס בעזה, לא משנה מה העולם יגיד. הרי כך או כך העולם מגנה אותנו בכל מקרה.

זה בלתי נסבל שאזרחי ישראל צריכים להיכנס למרחבים מוגנים בגלל ארגון טרור. הורדת כפפות לא יכולה להיעשות על-ידי פגיעה בכמה מטרות, אפילו אם הן חשובות. חשוב להבהיר לתושבי עזה כי לא כדאי להתעסק עם ישראל ביטחונית, ושכל מי שיעשה את זה ישלם מחיר כבד ובלתי נסבל. עד אשר יתחננו להפסקה, ואז ישראל תוכל להכתיב את התנאים.

אין כיום מדיניות ברורה לגבי מה שישראל רוצה. מול המדיניות המוצעת צריכה להיות אלטרנטיבה של רצון להסכם שלום עם הפלסטינים. אם הם אכן חפצי חיים, הם צריכים להתפרק מנשקם ולחיות חיים שקטים ומשוחררים מכל הבחינות תחת הרשות הפלסטינית.

אני תומך שלום נלהב וחושב ששלום עם הפלסטינים וכל מדינות האסלאם אפשרי זה זמן רב, לו ישראל הייתה תומכת ביוזמה הערבית (היוזמה הסעודית) כדי ליצור שלום בר קיימא עם כל מדינות האסלאם. יש לשלום כזה מחיר ידוע ומפורש, ולדעתי זה בר השגה. לצערי ממשלות ישראל לא עשו דבר להתקדם בכיוון זה. יחד עם זאת עמדתי היא "הבא להורגך השכם להורגו".

ההתפרעות של הערבים הישראליים ברחבי הערים הערביות ובערים המשותפות היא תוצאה של חוסר מדיניות ברורה ואסטרטגיה של המדינה. בחינת "ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". גם כאן, מצד אחד ישראל צריכה לקדם את שילובם של הערבים בחברה, להפעיל את כל הכלים למיגור הרציחות במגזר הערבי, ולפעול בכל הכוח להשתית שקט ולחסל את הפשיעה בישובים אלה, ומאידך המדיניות צריכה להיות אפס סובלנות להתפרעות וענישה ביד ברזל נגד מתפרעים, כולל עונשי מינימום מרתיעים.

הכותב כיהן כשר בממשלות ישראל (בין השאר כיהן כשר האוצר ושר המשפטים). כיום הוא ראש ההתמחות במנהיגות, אסטרטגיה וניהול בכיר בתוכנית ה-MBA במרכז האקדמי רופין