שיקום עזה? אסור להחזיר את מזוודות הדולרים לרצועה

אזרחי ישראל משלמים כעת את המחיר על למעלה מעשור של טיפול שגוי מהיסוד בבעיה העזתית. התותחים אמנם רועמים אבל כהרגלה של עזה מיד בסיום הלחימה תעלה שוב לדיון שאלת "שיקום עזה" והזרמת מאות מיליוני דולרים. וכאן, תמיד בנקודה הזו לא מצליחים טובי המומחים להבין כיצד הכסף שלכאורה אמור "לממן את פיתוח הכלכלה בעזה" הופך לטילים הממריאים ממנה בשובלי סילון מרהיבים הנוחתים על ראשיהם של אזרחי ישראל או נבלמים בעזרת מיירטי כיפת ברזל (שעולים הרבה יותר מהטילים העזתיים).

עבור האדם הפשוט, כמו גם לכלכלנים, לבנקאים, למשל, מומחי הבנק העולמי, פקידי סוכנויות הסיוע ואף קציני צה"ל במנהלת התיאום, אין הרבה הבדל בין העברות כספים במזומן, בהעברה בנקאית, במזוודת דולרים או בשקלים. אנו חיים בעולם שבו דולר הוא דולר בכל צורה שבה הוא מופקד או מועבר. אבל עזה איננה מקום רגיל, היא מנותקת לחלוטין מהכלכלה העולמית. כדי להבין כיצד למנוע או להקשות מאוד על הטרור לממן מחדש הצטיידות ברקטות ואמל"ח נוסף צריך להאיר את הזרקור על שלושה אלמנטים הקשורים כלכלית זה בזה:

1. דולרים במזומן הם הדרך הכי גרועה (עבור ישראל) שניתן להעלות על הדעת לסייע בעזרתם לכלכלת עזה.
2. תפקידה של מצרים אינו רק "מתווכת" לענייני הפסקות אש. מצרים היא צינור אספקת הטילים לעזה.
3. ישראל, מסיבות מגוונות חוששת לדרוש ממצרים לעצור את זרם הטילים שנכנס לעזה דרכה.

הדולרים עושים את החיים של חמאס לקלים יותר

חמאס מנסה לחזק את עצמו מאז המבצע הקודם לפני שבע שנים. עד כמה קריטיים הדולרים במזומן לבניית הכוח הזה? בשנתיים וחצי האחרונות נכנסו לעזה כ-30-40 מיליון דולר במזומן בשטרות ירוקים מדי חודש. קשה להגזים לגבי הנזק שמיליארד דולר כאלו גורמים לישראל. עזה היא כלכלה סגורה, אשר המטבע העיקרי בה הוא השקל הישראלי. מדוע במשך למעלה מעשור תמיד, כל חודש, חסרים בבנקים בעזה דולרים במזומן? מדוע חמאס מעורב עד צוואר בעסקי חלפנות הכסף בעזה? הדולרים הרי אינם מצטברים באיזו כספת בעזה או מתחת למזרונים של העזתים. הדולרים חסרים כל הזמן מעזה משום שהם יוצאים ממנה - ואף פעם זה לא לכיוון ישראל. יש לעזה רק עוד יציאה אחת: דרך גבולה הדרומי עם מצרים.

עבור מה יוצאים הדולרים במזומן מעזה? התשובה היא ברורה: הדולרים יוצאים מעזה כדי לממן הכנסה של סחורות בלתי חוקיות, שעליהן לא ניתן לשלם בהעברה בנקאית. סחורות אלו הן בעיקר סמים ואמצעי לחימה. ישראל משלה את עצמה שקטאר "מפקחת" שהמענקים שלה מגיעים "רק לנצרכים שאינם מעורבים בטרור" אבל כל נצרך כזה מחליף את הדולרים לשקלים כדי שיוכל לקנות מזון ובאותו רגע מתגלגלים השטרות הללו לחמאס. חמאס הוא כלכלי אדיר בעזה עצמה. הוא מרוויח מעצם היותו השלטון ואת רווחיו הוא ממיר לדולרים במזומן כדי שיוכל בדולרים אלו לקנות ייבוא ביטחוני מחוץ לעזה. כך שהכנסת דולרים במזומן הופכת את חיי אחראי ההצטיידות לקלים מאוד.

אם ישראל הייתה מראש מבינה שאין שום צורך להכניס דולרים לעזה כדי לממן יבוא חוקי, היא הייתה מונעת את הכנסת מזוודות הדולרים. הרי ספק החיטה או חברות הדלקים נמצאים מחוץ לעזה - אפשר להעביר אליהם כספים בהעברה בנקאית מבלי ששטר דולר אחד צריך להיכנס לעזה. את התמיכה בנזקקים ניתן היה לעשות בתלושי מזון, שקטאר תנפיק ותתחייב תמורתם לשלם בהעברות בנקאיות למי שיביא תלושים אלו להפקדה בבנק עזתי. כך, תלושים שסוחרי השוק היו נאלצים לכבד - כי רק בהם יש את התמיכה הקטארית לנזקקי עזה - הופכים בעצם להילך חוקי התקף רק ברצועה וסוחר המפקיד אותו בבנק יקבל תמורתו שקלים לחשבונו. הפעילות בבנקים מפוקחת וקשה לממן בעזרתה יבוא אמל"ח, זה לא כמו מזומן.

אבל ישראל בחרה לעצום עין ולאפשר לתמיכות להיכנס לעזה במזוודות ולצאת משם כתשלום למבריחים בצידו המצרי של הגבול.

וזה מביא אותנו לחצי השני של המשוואה: מצרים שאמנם שיטחה את כל הבתים בצידו המצרי של ציר פילדלפי אבל אינה מצליחה למנוע את הברחת הטילים המתקדמים לעזה. ישראל גם כאן עוצמת עיניה כדי לא לפגוע באינטרסים כלכלים שונים ואינה דורשת ממצרים: 'זה בסך הכל 12 ק"מ של גבול. שמרו עליו כך שלא יעברו שם משלוח טילים'. אין דרך אחרת שדרכה יוצאים הדולרים מעזה ונכנסים אליה טילים.

הכותב הוא חוקר כלכלת חמאס בעזה