לוד, סרט מלחמה - אל תשאירו אותנו לבד

כאחרוני העבריינים.

כך נראים שלושה מארבעת שכני. אנשים רגילים ונורמטיביים לחלוטין.

הם מתכסים מתוך דאגה לחיי משפחתם, שנכנסה אמש לרשימת נקמות הדם שיש כאן. בזמן האירוע עמדתי במרחק של כמאה מטר, על מרפסת ביתי, עם זרנוק ביד. המשטרה לא הגיעה ומצאנו את עצמנו בפחד בלתי רגיל של אנשים המנסים להציל את משפחתם מפני סכנת חיים ממשית.

מדינה חפצת חיים המתנהלת על פי המוסר, חייבת להחיל ולאכוף כללים ברורים של פתיחה באש. כך מתנהלת מדינה מתוקנת שבה שימוש בנשק חייב להיות מוגדר כמעשה המחייב חקירה ובדיקה.

ואולם, אם האכיפה מתנהלת רק בנסיבות מסוימות, ואין מענה אמיתית מצד המדינה, הרי שאנו עלולים למצוא עצמנו במציאות מעוותת.

זה שנים שאנו עדים כאן בלוד למלחמת כנופיות, לירי חופשי ולהתנהלות מסכנת חיים. יהודים וערבים כאחד, סובלים מחוסר היכולת הממשלתית לאכוף את החוק. כאשר ידיהן של המשטרה ומערכות המשפט מוגבלות מדי, במקום שהמדינה תגן על החלש ועל הנדכא, הרי שכל דאלים גבר ואין לו לאדם הפשוט אלא להגן על ביתו.

לא מעט פעמים, וכמובן השבוע, ראינו כיצד נעשה עוול לנגד עינינו. המשטרה שתפקידה לטפל בעוול, עומדת חסרת אונים מהצד. אף שוטר לא רוצה לסיים את משמרתו במח"ש, ולכן הוא מעדיף לזרוק רימון עשן ולקוות שזה ירתיע. הוא יסתובב בקבוצות גדולות שמפגינות כוח, אך זה לא ידגדג לעבריין שיודע שבארגז הכלים של השוטרים אין כמעט משהו שיכול להרתיע.

חקיקה צודקת למניעת מעצרי שווא, למניעת ירי מיותר ולהגנה על חפים מפשע, חייבת להיות נידונה מחדש, אם במבחן התוצאה היא הופכת בין מדוכא למדכא.

אם מערכת החוק לא תשב על המדוכה, במתינות ובזהירות, ותמצא את האיזונים החדשים, הרי שיכנסו לוואקום הזה הרבה מאוד כוחות לא רצויים. ואכן כך קרה הלילה, עת באה לשכונה חבורה של צעירים מהגבעות.

כאשר האדם הסביר מרגיש שאין צדק, הוא מוצא את נחמתו במבעירי הדלקות, שאמנם מביאים ליצירת מאזן אימה שווה יותר במיידי, אך משאירים אותנו אח"כ עם אדמה חרוכה, למרות הכוונות הטובות.

אני קורא לחברי שוחרי הדו-קיום וזכויות האדם: אל תשאירו אותנו לבד.

המדרון החלקלק של פגיעה באזרח, נע לשני הכיוונים ואסור שהגזמה לצד אחד, חשוב ככל שיהיה, תביא לקשירת ידיה של המדינה, מן הצד השני.

אני שותף בכל מיני יוזמות אזרחיות של דו-קיום, אך כמו בפירמידה של מאסלו, אם אין ביטחון בסיסי, לא ניתן לבנות אח"כ את הקומות הבאות.

אמש, רגע לפני החושך, המג"בניקים כאן למטה ביקשו שנביא אוכל לאחד מחבריהם שסיים הרגע את צום הרמדאן.

יש תקווה.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה ותושב לוד