משבר הקורונה, כך נדמה, הזכיר לציבור את חשיבות חקלאי ישראל ואת הצורך לשמור עליהם. על רקע סגירת השמיים והקשיים ביבוא ויצוא סחורות, היו אלה החקלאים והמגדלים שעמלו לילות כימים כדי לספק את הדרישה למזון והיוו גורם משמעותי בשמירה על "ביטחון המזון" הלאומי.
והנה, במקום שהמדינה תבין את הערך והתועלת הטמונים בפיתוח החקלאות ובשמירה על הגבולות, ותפעל כדי לעודד ולפתח את הענף ואת העוסקים בו, הגיעו דו"ח בנק ישראל והמהלך להעלאת מחיר המים בחקלאות שמוכיחים שוב את מה שאנו אומרים כבר שנים: מדינת ישראל לא מפספסת הזדמנות להתעמר בחקלאים.
החקלאות בישראל עוברת טלטלה גדולה בשנים האחרונות. מעבר לאתגרי היומיום הכרוכים במקצוע בו בחרו, הכוללים התמודדות יומיומית עם גזירות רגולטוריות, פרוטקשן (דמי חסות), מחלות ומזיקים, יבוא מאסיבי נטול הצדקה של תוצרת חקלאית ועוד, פורסם לאחרונה דו"ח בנק ישראל שהוכיח שוב כי מבחינת המדינה - החקלאות המקומית כבר מזמן לא נמצאת גבוה בסדר העדיפויות.
מהדוח עולה כי ההשקעה הגולמית בחקלאות היא כ-2.3 מיליארד שקל. נשמע הרבה? תחשבו שוב: מדובר בכ-1.4% בלבד מסך ההשקעה הגולמית במשק. לשם השוואה, ההשקעה הגולמית בתעשייה היא קרוב ל-27 מיליארד שקל (למעלה מ-16%), וההשקעה בתחבורה ותקשורת היא למעלה מ-42 מיליארד שקל (25.3%). אפילו ההשקעה בציוד הבנייה כמעט כפול מההשקעה בתחום החקלאות (2.7% - כ-4.5 מיליארד שקל). לאור זאת, אין זו הפתעה שבשנים האחרונות ירד מספר החקלאים בישראל בכ-30%. כך תומכים ומעודדים את החקלאים ומעודדים את הגעת הדורות הבאים?
לא זו אף זו; בימים אלה אנו מציינים, כמדי שנה, את חג השבועות, חג חקלאי המציין את תחילת עונות הקציר של התבואה והפירות. אך השנה, לצערי, מעבר כמובן למצב הביטחוני, גם תחושת החג הרבה פחות חגיגית. בימים אלה, משרד האוצר ורשות המים, באופן חד-צדדי, תוך הפרת הבטחה שלטונית ובניגוד להסכמים הקיימים (וללא הידברות עם התאחדות חקלאי ישראל, כנדרש בחוק), מנסים לבצע "מחטף" מתחת לרדאר ולהכתיב מחירי מים חדשים לחקלאות החל משנת 2022 ול-5 השנים הבאות.
העלאת המחיר מהווה סכנה מוחשית להמשך קיומה של החקלאות הישראלית - עד כדי חשש להיעלמות מוצרים חקלאיים ישראליים מהמדפים. אם יתממש, המהלך ינחית מכת מוות על כ-60% מגידולי החקלאות הישראלית שלא יהיו מסוגלים לעמוד בעליית המחיר - ויסגרו.
אלפי חקלאים עלולים לאבד את פרנסתם
דווקא אחרי שמשבר הקורונה לימד את כולנו שלא ניתן להתבסס על יבוא, מדינת ישראל פוגעת במתכוון בתוצרת המקומית. מדובר גם במהלך שיגרום לאלפי חקלאים לאבד את פרנסתם ומקום עבודתם ויגדיל את מעגל דורשי העבודה בישראל. מיותר לציין גם את הפגיעה הקשה בעתיד החקלאות המקומית. גם הציבור הכללי עתיד להיפגע; כתוצאה מהמהלך, שיגרום למחסור במוצרים חקלאיים, צפויים לעלות מחירי התוצרת החקלאית שעל המדפים, כך שהעלויות יגולגלו על הצרכנים.
האהדה לה זוכים החקלאים בקרב הציבור, לא מתורגמת להישגים פוליטיים ולתקציבים ראויים. מדובר במגזר שמצד אחד הוא אחד היצרניים במשק, ומצד שני - הוא עומד כמעט נטול זכויות אל מול הרגולטור. הדבר המרכזי שצריך לפעול לגביו בכנסת החדשה, הוא חוק החקלאות; חייבים לעגן את זכויות החקלאים בישראל. אבל עד שזה יקרה, החקלאות עלולה להינזק באופן בלתי הפיך.
אם לא תחוזק חקלאות ישראל באופן מיידי, נתעורר למציאות של פשיטת רגל של חקלאים רבים, דבר שיפגע באופן אנוש בביטחון המזון שכולנו מקבלים כרגע כמובן מאליו. תהיה זו גם פשיטת רגל מוסרית של המדינה והעמדת הביטחון התזונתי של אזרחיה בסכנה מוחשית. ואם לא מסייעים לחקלאות המקומית, לכל הפחות אל תפגעו בה. ראינו איך במשבר הקורונה החקלאות הישראלית שמרה על הביטחון התזונתי של תושבי ישראל - חייבים לשמר את זה גם לעתיד.
הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
