"טיל אחד של חמאס עולה כמו 50 חיסוני קורונה": כך נראית ההסברה הישראלית ברשת

"טיל אחד של החמאס עולה כמו 50 חיסונים לקורונה", נכתב בתמונה שפורסמה בראש עמוד הפייסבוק של משרד החוץ באנגלית עם ציור מתבקש של טיל אדום גדול לעומת חמישים מזרקים ירוקים. ההשוואה האקטואלית עשויה להעיד לכאורה על כך שמאמצי ההסברה הישראלים ברשתות החברתיות נמצאים עם היד על הדופק ומתאימים עצמם לאירועים עדכניים, רק שבמהרה מתברר כי מדובר על יוצא דופן שלא מעיד על הכלל.

התחושה אצל ישראלים רבים לאורך הימים האחרונים היא שבסרט הזה הם כבר היו, כמה פעמים. שוב התקפות טילים מעזה, שוב הבטחות שהפעם החמאס ישלם מחיר יקר על תוקפנותו ושוב הכל יגמר בהפסקת אש שלא תשנה באמת דבר, עד הפעם הבאה.

אותה הרגשה של חזרתיות מטרידה עוברת גם כשמדפדפים בין עמודי הדוברות וההסברה הרשמיים של משרד החוץ, צה"ל וראש הממשלה באנגלית או בערבית ברשתות החברתיות. אפילו כשמביטים בהסברה הישראלית ברשת החברתית הסינית וויבו מקבלים את אותה תחושה. התמונות והסרטונים אולי עדכניים, אך המסרים נשמעים כמו משהו שכבר שמענו כל כך הרבה פעמים במבצעי העבר.

גם בתחום האמצעים הוויזואליים להדגמת המסר לא נראה שמשהו חדש צץ. אתגר 15 השניות, שאמור להראות כמה מעט זמן יש לתושבים הסמוכים לעזה להיכנס למכסה, כיכב כבר ב-2014 אך עדיין מופיע בעמודים הרשמיים של גופי ההסברה. גם הצמדת קול האזעקה לתמונות של ערי בירה ברחבי העולם אינו חידוש מקורי במיוחד. האמת שאפשר להבין, כשיש כל כך הרבה מערכות שנראות אותו דבר מול החמאס, מי יכול בכלל למצוא דרכים מקוריות להעברת המסר?

לך תוכיח שאתה הקורבן

כמו במערכות העבר, המסר המרכזי שמנסים עמודי ההסברה הישראלית להדהד לעולם בפוסטים וציוצים שונים היא שישראל איננה התוקף אלא הקורבן. המסר הזה מועבר בתמונות ההרס של טילי החמאס, בישראלים נמלטים לתפוס מכסה או בעדויות של צעירים דוברי אנגלית מרחבי הארץ על שגרת חייהם המעוותת בימים האחרונים. חלק מהתמונות והסרטונים מרגשים מאוד בעיניים ישראליות, כמו שולחן שבת עם צלחות אוכל מלאות שמסביבם הרס שחולל טיל מעזה.

אלא שמיותר לציין כמעט שזהו מסר שקשה מאוד למכור למי שאינו חי בישראל ולא עמד בימים האחרונים בחדר מדרגות באמצע הלילה. על כל תמונה של הרס ומוות ישראליות, אפשר למצוא מזעזעות ומצמררות פי כמה בהרבה שמגיעות מעזה. על כל עדות ישראלית, אפשר למצוא עדות פלסטינית קשה אפילו יותר.

זהו מסר שקשה למכור לעולם גם משום שלא פעם הוא סותר את עצמו. כוכבת גדולה של ההסברה הישראלית בעמודים הרשמיים היא מערכת כיפת ברזל שמופיעה שוב ושוב בסרטונים ותמונות מנטרלת איום טילים. קצת קשה להציג את עצמך כקורבן, כשאתה מנפנף במערכת ההגנה המתקדמת בעולם ביד השנייה.

מסרי המשנה של ההסברה הישראלית הם שהחמאס מזלזל בחיי עמו שלו ("350 טילים של חמאס התפוצצו בתוך הרצועה עצמה", זהו נתון שחוזר שוב ושוב בעמודים הישראלים), בעוד ישראל מקדשת את חייהם של חפים מפשע (כפי שבא לידי ביטוי למשל בשיחה מוקלטת בקשר בין טייסים, שמבטלים משימת הפצצה כי הם חושדים שיש ילדים במקום). שום טיעון שלא שמענו בעבר.

מה עם תגובה בזמן אמת?

בעוד עמודי ההסברה הישראלים הרשמיים עסוקים במחזור מסרים, אלמנט שחסר בהם מאוד הוא תגובה בזמן אמת לטענות ואינפורמציה (וכמובן לדיס-אינפורמציה) שמופצת ברשת. בעמודי ההסברה מצאתי למשל הסברים לקונים כתובים בלבד על הפצצת בניין אל-ג'לאא, בו שכנו משרדי גופי התקשורת של אל ג'זירה ו- AP . דווקא בעניין רגיש כל כך לא מצאתי אפילו לא סרטון תגובה ישראלי אחד שהופק בחופזה, והראה למשל בצורה גרפית את מיקום משרדי החמאס בבניין לצד אלו של גופי התקשורת (הצעה שלי, כל הזכויות לא שמורות).

כמובן שתגובה כזאת צריכה להגיע מהר אחרי האירוע עצמו. טיוואן היא אחת המדינות שהתמודדה הכי טוב בעולם עם מגפת הקורונה ואחד הכלים שלה היה מלחמה בפייק ניוז. בראיון שערכתי עם שרת הדיגיטל של טיוואן אודרי טאנג בשנה שעברה, היא סיפרה כי מחלקות הממשל המקומיות מקפידות להגיב בתוך שעתיים לכל פייק ניוז שרץ ברשת, אחרת זה כבר מאוחר מדי להתמודד איתו ולהשפיע על הנרטיב. במקרה של בניין אל-ג'לאא, נראה שפספסנו מזמן את הדד-ליין.