ישראל שבויה בקונספציית "הרי הגעש" שמובילה אותה לאסונות ביטחוניים

היעדרה של אסטרטגיה לאומית, לצד מאזן הרתעתי מוצלח מצד חיזבאללה, חמאס, פורעי החוק בחברה הערבית והבדואית והפלסטינים ביהודה ושומרון, הביאו את ישראל לראות בכוחות המאיימים עליה כהרי געש.

בהתאם לקונספציה "הרי געש" אלה, דינם להתפרץ מעת לעת ולגבות מחירים בנפש, ברכוש וכן בחוסן לאומי ובהרתעה. בהיותם "פגע טבע אסוני בלתי נמנע", אין ברירה אלא להכיל את האיום הנשקף מהם ולרכז את עיקר המאמץ בהרחקת ההתפרצויות ככל שניתן, ובהתמודדות עימן לכשתגענה.

קונספציית "הרי הגעש" בה שבויה ישראל היא המסוכנת ביותר מאז מלחמת יום כיפור, ותוצאותיה עלולות להיות חמורות עוד יותר.

ותיק "הרי הגעש" הוא חיזבאללה, ארגון טרור אשר צמח לממדים של צבא מאומן ומאורגן המחזיק ביכולת אסטרטגית לשבש את החיים בכל מדינת ישראל, להסב פגיעות בחיי אדם וברכוש בסדרי גודל ובהיקפים משמעותיים. ארסנל החימושים שלו, אשר הלך והשתכלל עם הזמן, בין היתר על רקע הנחת העבודה כי "הרקטות יחלידו במחסנים", כולל טילים מדויקים, כלי טייס בלתי מאוישים וכוחות קרקעיים מאומנים הנכונים לפלוש לישראל.

בהשראת אחיו הגדול מצפון, הפך גם "הר הגעש" חמאס לצבא טרור המאיים איום אסטרטגי על מדינת ישראל. הולך בדרכו של חיזבאללה ונסמך על רצונה של ישראל לשמר את שליטתו בעזה, פיתח חמאס יכולות ירי רקטי אשר ברצותו משתקות את מרכז החיים של מדינת ישראל.

"הר געש" נוסף שהתפרצותו האחרונה הייתה באוקטובר 2000 וביממה האחרונה מתפרץ שוב בלוד, עכו ובאזורים נוספים, הוא המגזר הערבי והבדואי. אוכלוסייה שמשך שנים ארוכות בנתה מאזן הרתעה מול רשויות השלטון בישראל כמעט בכל תחומי החיים, צברה אמצעי לחימה - חלקם הגדול הושג מבסיסי צה"ל בדפוס פעולה שהפך שיטתי משך שנים - והפכה בהדרגתיות אזורים שלמים בישראל הריבונית לשטחי הפקר.

עוד "הר געש" רוחש שהתפרץ בעבר פעמיים בעוצמה, באינתיפאדה הראשונה והשנייה והכניס את ישראל לסחרור ביטחוני בעל השלכות אסטרטגיות, הוא הפלסטינים ביהודה ושומרון. גם בזירה זו החידלון מושל: בנייה פלסטינית ממוסדת, ממומנת ובלתי חוקית בהיקפים נרחבים בשטחי C היא רק אחד מסימני חוסר השליטה הישראלית על השטח.

משך שנים מביטה ישראל על איומים אסטרטגיים אלה כ"הרי געש" שאין לה שליטה עליהם ובחרה להחריש נוכח האיום. לא בוצע כל מהלך חשיבה אסטרטגי ארוך-טווח, כמעט שום יוזמה ממשית יעילה, צבאית או מדינית, על-מנת לגדוע את האיום בטרם יהפוך אסטרטגי.

מרבית מקבלי ההחלטות במשך השנים נשאו עיניהם על ההרים, ההרים שהפכו למפלצות, וקיוו: "רק לא במשמרת שלי".

החלטתה המודעת של ישראל, גם בהתפרצויות הנוכחיות, להרחיק איום בדמות "מכות כואבות" ולא להתמודד איתו, מעידה כי ישראל ממשיכה להיות שבויה בקונספציית "הרי הגעש" תוך עיוורון מוחלט לסכנה ההולכת וגדלה. דרך הפעולה של ישראל תקרין על המערכה הנוכחית אך, ובעיקר, על המשך דרך הפעולה של אויביה הבוחנים מרחוק את צעדיה בקפידה.

המשך אימוץ הקונספציה והנזקים הנלווים לה - ובראשם אובדן הרתעה ופרקי זמן להתעצמות האויב - עלולים להעמיד את ישראל בעוד זמן לא רב מול חמאס, אשר בדומה לחיזבאללה מצויד בטילים מדויקים וכלי טיס בלתי מאוישים; בפרעות הבאות בלוד, בעכו ובנגב, פורעים ערבים כבר לא יסתובבו עם אקדחים ואבנים, יהיו אלה מיליציות אזרחיות הנושאות טילי כתף ולבנות חבלה.

אירוע השבוע האחרון הם בחזקת צלצול פעמונים מהדהד. מדינת ישראל חייבת להפנים כי האיומים האסטרטגיים הנשקפים לה אינם הרי געש. דחיית ההתמודדות עימם טומנת בחובה סכנה גדולה אשר עלולה לערער את יסודות הקיום במדינת ישראל.

הכותב שימש מנכ"ל היחידה למען הגולן וראש מטה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת