זו לדעתי הסיבה שהצעד של סלקום עורר כזו מחלוקת ציבורית

המודעה של חברת סלקום שפורסמה ביום שלישי הייתה לכאורה יוזמה עסקית נוספת שמבקשת לקרוא קריאה לגיטימית לדו-קיום בין יהודים לערבים, אם רק הייתה מתפרסמת לפני חודש או שנה או סתם בימים כתיקונם, שבהם ערבים לא תוקפים יהודים ברחובות רק כי הם יהודים.

אני בטוחה שאת הקריאה הזו היו מהדהדים רבים בשמאל וגם בימין. רק מה לעשות שתיאור המציאות לא מתחיל עם אותה מודעה של סלקום. יש לה רקע ונסיבות: לינץ’ ביהודי שנסע בירושלים, לינץ’ ביהודים בעכו, שריפת מכוניות של יהודים, זריקת בקבוק תבערה לבית שבו גרים יהודים, סימון בתי יהודים בלוד ושריפת בתי כנסת - וזה על קצה המזלג.

לתוך המציאות הזו נולדה המודעה של סלקום. סמנכ"לית משאבי אנוש בחברה מבקשת מעובדיה שעה של "מחאה" בקריאה לדו-קיום, אחווה ואהבת חינם. רק מה לעשות שאי-אפשר לקרוא לשני הצדדים להניח את נשקם ולייצר מציאות לא קיימת במדינה שבה תוקפים יהודים וערבים אלה את אלה.

המודעה של סלקום, בכוונה או שלא, מייצרת תודעה כוזבת ומספרת סיפור שלא קיים פה בחודש האחרון. כשאתה קורא לשני הצדדים לעצור, אתה מפחית באופן מכוון מהאחריות של הצד התוקף - במקרה הזה ערביי ישראל (לא כולם כמובן, אבל כציבור) - ומחלק אותה באופן שווה עם הקורבן.

את המציאות שתיארה סלקום במודעה עשו רבים קודם לכן, ובכל זאת הסערה לא תורגמה לחרם צרכני, בעיקר מימין. הכעס הרב על סלקום התעורר כי יש קומה נוספת לפרשה: שביתה לשעה, שבאה להשלים את השביתה עליה הורתה ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל להזדהות עם "אל-אקצה וסיום הטבח בעזה" (מתוך הודעת הוועדה).

ועכשיו יושבים לא מעט אזרחים ישראלים, תופסים את ראשם ושואלים: בשם אילו ערכים יוצאת חברה ישראלית להזדהות עם האויב שלה? זה שבאותן שעות ממש יורה עשרות טילים לעבר ילדים, נשים וטף ישראלים.

סלקום היא לא חברה אנטי-ציונית. בטח שלא תחת ניהולו של אבי גבאי, שייתכן שזיהה את המוקש עם פרסומו. סלקום משלמת את המחיר של יצירת המציאות החלופית, טרנד שהצטרפה אליו בגל ההסלמה הנוכחי, ולא יצרה אותו. גם בחברה הודו בטעות בעיתוי וביקשו להבהיר כי הם לא מזדהים עם שביתת ועדת המעקב.

לדעתי זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.