המתח בערים המעורבות: אין דמוקרטיה בלי שוויון מלא בפני החוק

בשאון הקרב, נאלמים החוקים: ההערה המרירה של קיקרו על מצבה של הרפובליקה הרומאית הדועכת בימי מלחמות האזרחים צריכה לעמוד מולנו כשאנו בוחנים את השבוע האסוני האחרון. במהלכו, ייבאה מערכת המשפט הישראלית נורמות שרווחות שנים בגדה המערבית.

בימים האחרונים, דיווחו רשויות החוק על מעצרים של פורעים ערבים ויהודים. כתבי האישום הראשונים שמיהרו להגיש היו ראשית כנגד עצורים ערבים, וממלא מקום פרקליט המדינה, הנחה את התובעים להרחיב שימוש ברכיב הגזעני בכתבי האישום, ולדרוש מעצרים עד תום ההליכים. בבת-אחת, הפכה מערכת המשפט בפנים ישראל עצמה להעתק של "מערכת המשפט" שאנו מפעילים בגדה המערבית: השופט נדרש להתייחס לנאשם כאל אויב. רק מאוחר יותר (ג') החליטה הפרקליטות להגיש כתבי אישום גם כנגד יהודים - העמדת אזרחי ישראל ערבים לדין מקבלת, כרגיל, קדימות.

גלי האלימות המתוזמרת מלמעלה בירושלים, וההרעשה של חמאס, שילחו ערבים ויהודים זה כנגד זה. פרעות התרחשו בערים מעורבות ובלא מעט נקודות אחרות. המון זועם של אזרחים ערבים תקף יהודים, וכנופיות יהודיות מאורגנות באמצעות המדיה החברתית תקפו ערבים בשלל נקודות. מיליציות יהודיות זלגו, באופן מאורגן וללא התערבות של כוחות החוק, לתוך ערים מעורבות.

לאות מחאה על האלימות ועל גילויי הגזענות נגד אזרחי ישראל הערבים שלתפיסתם מופנית נגדם על ידי הרשויות במשך שנים, הם הודיעו על שביתת מחאה כללית. על פי הדיווחים, ישנם מעסיקים ישראלים שפיטרו עובדים ערבים שהצטרפו לשביתה - מהלך שעומד בניגוד לחוקי העבודה שלנו. אבל זה בסדר: בשאון הקרב, נאלמים החוקים.

המהלכים של שתי המערכות, הפורמלית והא-פורמלית, הן הפרה בוטה של הזכות לשוויון: לאזרחי ישראל הערבים נאמר במפורש שהם אינם שווים, שאין להם זכויות אלא לכל היותר פריבילגיות, שבעלי הכוח יכולים לשלול ברגע שיעלה הרצון בפניהם, ברגע שהערבים לא "מביעים תודה" על הפריבילגיות שהשליט העניק להם בחסדו.

לא כך עובדת מערכת דמוקרטית. השוויון הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. האזרח, כל אזרח, שווה - הן בפני החוק והן בפני מעסיקו. יהודים וערבים יצטרכו להמשיך לחיות כאן - והחיים המשותפים שנצטרך לבנות מחדש, חייבים להישען על זכויות, לא פריבילגיות. שוויון יהיה מרכיב קריטי בבניה מחדש - משום שבלעדיו, ניצור כאן מעמד אדונים ומעמד כפיפים. ואם יש משהו שלמדנו מההיסטוריה של עבדות הרי הוא ששעבוד גורר אחריו התקוממות. האדון יפחד תמיד מן העבד, והפחד יוליד דיכוי. דיכוי, בתורו, יוביל להתקוממות.

מדינת ישראל מעולם לא הכניסה את השוויון לספר חוקיה. יש לה היסטוריה ארוכה של נישול, גזל ודיכוי של אזרחיה הערבים: עד דצמבר 1966 היא החזיקה אותם תחת משטר צבאי. אבל ההיסטוריה לא כובלת אותנו: אנחנו בני חורין לשנות אותה. ואם אנחנו רוצים להיות אומה, לא אסופת שבטים, חובה עלינו להחיל שוויון על כל אזרחינו, ולאכוף אותו בתקיפות. מעסיק שמפלה עובד על פי מוצא אתני צריך לעמוד לדין - למעשה, זה אפילו החוק עכשיו. הוא רק מצריך אכיפה. אם לא נהיה שווים בזכויותינו, לא נהיה אזרחים. במגילת העצמאות הבטיחה ישראל לאו"ם שהיא "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין." הגיע הזמן לקיים את ההבטחה הזו.

הכותבת היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם