כשהמתח במקום העבודה גורם למעסיק להיות גורם מחנך ובעל אחריות כלפי עובדיו

מקומות עבודה הם מיקרוקוסמוס עדין ושברירי של החברה הישראלית. חלק ממקומות העבודה התעוררו רק לאחרונה מתרדמת הקורונה והעובדים (והמנהלים) ממש לומדים מחדש איך להתנהל פנים אל פנים. קל זה לא. השילוב בין החזרה לסוג של שיגרה ובין אירועי הימים האחרונים, המעוררים שיח שלרוב לא מתקיים במקומות עבודה, נותן גם הוא את אותותיו ועלול לייצר סיר לחץ של ממש במקום העבודה.

במקרים מסוימים, פרסומים בוטים ברשתות חברתיות שזולגים למקום העבודה עלולים לייצר תחושה קשה של ניכור, תסיסה וחוסר אמון במקום העבודה עצמו. במקרים חריגים הדבר יכול להגיע לכדי שיח אלים ומאיים או לתקריות אלימות ממש.

נתחיל בברור מאליו, אלימות פיזית או מילולית בכל מקום עבודה אסורה בתכלית האיסור ועשויה להסתיים באמצעים משמעתיים ובפיטורים, בכפוף לשימוע (כן, פיטורים תמיד כפופים לשימוע).

אולם חשוב לזכור שמקרי הקיצון אינם מרבית המקרים. כך, מה קורה כאשר אדם מתבטא בבוטות מחוץ למקום העבודה, ברשתות חברתיות, וכאשר התבטאויות אלה אינן עולות לכדי קריאה או הסתה לאלימות אלא הקנטות, קללות, או אף הבעת עמדה פוליטית? מה קורה כאשר עובד מתבטא באלימות של ממש, וחבריו למקום העבודה, המהווים גם חלק מקהילת חבריו לרשת החברתית חשים מאוימים מהדברים? ומה לגבי עובד ש"נתפס" בעדשת מצלמת הטלויזיה כשהוא מבצע מעשה אלימות? או עובד ששולח תוכן גזעני או מסית בקבוצת וואטסאפ במקום העבודה? מה לגבי פרסום הודעה הנוגעת לכוונה לשבות שביתת מחאה?

חשוב להזכיר, שהרשתות החברתיות הן זירה להבעת עמדות מגוונות, מחאה, ויכוחים וביקורת נוקבת. לכולנו יש אינטרס ציבורי לאפשר ביטוי חופשי ברשתות החברתיות, גם כדי לאפשר את קיומו של שסתום לויסות הלחץ בזירה הציבורית בכלל ובמקום העבודה בפרט. הבעת דעה פוליטית היא לגיטימית לחלוטין, גם אם היא קיצונית או שהיא אינה תואמת את סט הערכים של הקורא. מותר להביע דעה ומותר לא להסכים.

לצד זאת, במקרים בהם התבטאות של עובד ברשת חברתית חורגת מגבולותיה של הבעת דעה לגיטימית ועשויה להוות איום על אוכלוסייה מסוימת, לרבות אוכלוסיית עובדים במקום העבודה או אוכלוסיית לקוחות, או במקרים של איום ממשי באלימות, שמחה לאיד על אבדות בנפש או הסתה, לגיטימי לפנות אל העובד ולהעמיד אותו גם על החשש לפגיעה במרקם הקהילתי במקום העבודה ועל הפגיעה בעמיתיו או במעסיק כגוף השואף להגוונה תעסוקתית והדואג לשלום כלל עובדיו. ראוי לזכור שהמעסיק, הוא גם גורם מחנך ובעל אחריות כלפי כלל עובדיו במקום העבודה, לרבות בנוגע לשמירה על שלמות גופם וכבודם.

כאשר המדובר בהתבטאויות חריגות ופוגעניות שנעשות במטרה להסית ולפגוע, או בהתבטאויות שעלולות להוביל להדרה או עולות כדי התנכלות או הטרדה כלפי עמיתים לעבודה, אף נכון וראוי לדרוש הסרה של ההתבטאות. כמובן שכאשר הפלטפורמה על גביה מתבצעת ההתבטאות היא של מקום העבודה (למשל קבוצת וואטסאפ המנוהלת על ידי מקום העבודה, או אפילו קבוצה של עמיתים במקום העבודה שאין בה נציגות של ההנהלה) לגיטימי לחלוטין לייצר אמות מידה בנוגע למותר ולאסור באותה קבוצה וכן לדרוש הסרה של ביטוי פוגעני או מסית. במקרים חריגים, כאשר העובד מועסק על ידי רשות ונותן שירות בין היתר לאוכלוסייה כלפיה הוא מתבטא בצורה פוגענית, ניתן אף לשקול את הרחקתו ממקום העבודה ובמקרי קיצון גם לשקול את סיום עבודתו.

לצד כל אלה, ניצבת גם מחאה שאינה אלימה או בוטה וקרובה יותר להבעת עמדה פוליטית, דוגמת היעדרות מן העבודה על רקע השביתה במגזר הערבי. בימים האחרונים הוצפה הרשת בצילומי מסך שנראים כהתכתבויות בין עובדים המודיעים על כוונתם לשבות ובין מעסיקיהם. באותם צילומי מסך נראה שמעסיקים מסוימים מניחים ששביתה שכזו משמעה התפטרות. אלא שההנחה הזו אינה תקפה וגם אם השביתה אינה שביתה כהגדרתה בחוק, אין אפשר לראות בעובד שובת בנסיבות שכאלה כעובד מתפטר. אם העובד נעדר ללא רשות ניתן לראות בכך הפרת משמעת, לכל היותר. השאלה האם ראוי או נכון לפטר עובד על רקע שכזה היא כבר שאלה נפרדת.

הכותבת הינה ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד ברנע ג'פה לנדה