מנאמנות למקצוענות: חייבים לייצר לגיטימציה ממשלתית

כל ממשלה שלא תקום - אם תקום - עומדת לסבול מחשדנות וחוסר לגיטימציה קיצוני. הימים עדיין ימי המנדט של לפיד, ובין אם יתרצה בנט לחזור לקואליציית שינוי, ובין אם תקום ממשלת לפיד-סער-ערבים או ממשלת רוטציה ימנית עם מנהיג אחר מנתניהו לשנה-שנתיים (גנץ? סער? לוין?) היא תתקל בחשדנות וחוסר לגיטימציה קיצוניים.

המפלגות השותפות בקואליציה המוזרה, ובעיקר בסיס בוחריהן, יהיו סקפטיים ביותר באשר להצדקתה וליכולת תפקודה. הדרך לייצר לגיטימציה לממשלה כזו, "ממשלה נורמלית הדואגת לאזרחים ולא לעצמה" כדברי לפיד, היא לפתח מודל של תפקוד מקצועני אל מול המודל של נאמנות אישית שאפיין את שלטון נתניהו.

בעשור האחרון פיתחו ממשלות נתניהו גישה חדשה של משילות: כנגד המודל של שירות מדינה מקצועי טענו נתניהו ושריו כי שירות המדינה, אבל גם מערכת המשפט, התקשורת הציבורית, גופי הביקורת והאקדמיה הם בבחינת מדינת צללים, דיפ סטייט. כלומר, הם מחזיקים בעמדות שמאל ליברליות ומטרפדים את ממשלת הימין השמרנית על רקע אידיאולוגי. המודל שהוצע כנגד זה היה: מינויים פוליטיים לדרגים רחבים. לא רק מנכ"לי משרדי הממשלה, אלא גם יועצים משפטיים למשרדי הממשלה, שימוע ציבורי לשופטים על עמדותיהם ועיתונאי 'ימני' או שמא נאמר 'שופרי' הנאמן לבלפור על כל איש תקשורת ביקורתי.

תפיסה זו יצרה זילות במעמדם של פקידים, עיתונאים, שוטרים, מדענים וכל משרתי הציבור. במקום נאמן לציבור: public trustee דרשו נאמנות אישית: loyalty.

כדי לייצר פרדיגמה חדשה יש לעבור ממשילות כנאמנות למשילות כמקצוענות. שלושה צעדים ראשונים יכולים להתוות את הדרך: ממשלה מקצועית, מנכ"לים מקצועיים ותוכניות עבודה שקופות.

ראשית, ממשלה מקצועית. בדמוקרטיה פרלמנטרית כשלנו השרים נבחרים על ידי ראש הממשלה (או ראשי הממשלה, במודל החליפי) על רקע בולטות ציבורית ופוליטית. כלומר א-פריורית במודל הזה השרים אינם מקצוענים אלא פוליטיים. ההצעה לבחירות ישירות לראש ממשלה, עם סמכויות מינוי שרים מקצועיים, ראשית נוסתה ונכשלה בישראל בשנות התשעים ושנית משולה לשינוי חקיקתי פרסונלי. הצעות כגון קציבת כהונה לרה"מ אינה מתאימה לדמוקרטיה פרלמנטרית, ולערוך שינוי משטרי בגלל ראש ממשלה ספציפי שבחר לנהל ארבע מערכות בחירות עבור כסאו המתנדנד תוך פגיעה ישירה באינטרס הלאומי, הוא בבחינת שינוי חקיקתי פרסונלי. מה שנדרש כעת הם שינויים אינקרמנטליים, מנטליים, וניהוליים-תפקודיים, לא שינוי בכללי המשחק הדמוקרטים.

שאשא-ביטון למשרד החינוך; סער, כהנא או גינזבורג למשרד המשפטים

שביל הזהב האריסטוטלי, הדרך האמצעית של הרמב"ם, יכול להיות למנות שרים בעלי זיקה והבנה בתחום משרדיהם וחיזוקם באנשי מקצוע. כך, מינוי ד"ר יפעת שאשא-ביטון, ד"ר לחינוך, לשרת חינוך; מינוי יואב סגלוביץ' או מיקי לוי למשרד לביטחון פנים; מינוי מיכאל ביטון או מאיר כהן לשר הפנים; מינוי מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ או יועז הנדל למשרד התקשורת; מינוי עומר ברלב, רם בן ברק, אורנה ברביבאי או יאיר גולן לשר במשרד הביטחון; מינוי אורית פרקש-הכהן לשרת האנרגיה; מינוי גדעון סער או מתן כהנא או איתן גינזבורג לשר משפטים; מינוי אלעזר שטרן לשר הדתות וכו'. גם ניסיון עבר בתפקוד כשר הוא קריטריון מצויין לבחירת שרים - יכולות הובלה, ניהול ותכלול נדרשות לממשלה צעירה וחסרת גב ציבורי רחב. כניסה של שרים מתחום המקצוע של משרדיהם יכולה לייצר סביבת עבודה מקצועית יותר ומעבר מהיר להתוויית מדיניות משרדית מאשר שרים שאין להם שום ניסיון בתחום משרדם החדש.

מכיון שהשרים עדיין פוליטיים ולא מקצוענים, הדרך המשלימה למינויים הוא בניית צוות מקצועני בהובלת מדיניות בצמרת המשרדים. המינוי הפוליטי של מנכ"ל הוא נכון וראוי, ואולם לתפקיד מנכ"ל משרדי יש להתקין תנאי סף, כולל יכולות ניהול תקציבי ואנושי. ממשלת נתניהו ביטלה את תנאי הסף למנכ"ל שנכנסה לתוקף בממשלת אולמרט. בנוסף למנכ"ל וצוות מקצועי, יש לחשוף את תוכנית המשרד השנתית ולחייב את כל המשרדים לייצר תוכניות עבודה שקופות לציבור כדי שניתן יהיה לעקוב אחרי ביצוע יעדים.

לבסוף, תוכניות ממשלה וקויי יסוד: עד היום החלק הארי של הסכמים קואליציוניים נוגע להסכמים בין מפלגת השלטון לבין כל מפלגה-שותפה בקואליציה. כאן נחתמים התקציבים הייחודיים, השרים המיועדים, מועברים הכספים הקואליציוניים. ואולם קווי יסוד המשקפים אינטרס ציבורי - בתחום חינוך, מערכת הבריאות, שוק העבודה, אוטונומיה לשלטון המקומי, ותכנון ותקצוב ממשלתי צריכים להוות בסיס מקצועי וקווים מנחים לממשלה הנכנסת, ושקופים לציבור. הן תוכניות מאה הימים והן תוכניות חומש צריכות להיות מונחות על שולחן הממשלה ונדונות בזירה הציבורית.

שלושת צעדים אלה, ממשלה עם שרים בעלי זיקה לתחום, משרדי ממשלה עם צוות מוביל מקצועי ותוכניות עבודה, וקווי יסוד קואליציוניים בעלי תפיסת טוב כללי ואינטרס ציבורי משותף יוכלו לייצר ממשלה מתפקדת העובדת בשביל האזרחים ומחליפה נאמנות אישית במשילות מקצוענית. אלה יכולים להוות ערוצים של יצירת לגיטימציה לממשלה ממלכתית השמה את האינטרס הישראלי מעל טובתם האישית של שריה ופועלת לטובת הכלל ולא רק עבור האינטרסים של המגזרים שבחרו בה.

איך ממשלה נולדת? כמו תינוק, בהתחלה זה כואב... צעדים בוני-אמון אולי יאפשרו לה יותר מהר ללכת לבד ולייצר ביחד.

הכותבת היא חוקרת מחאה חברתית ומשבר הדמוקרטיה, מחלקה למדע המדינה האוניברסיטה העברית

*** גילוי מלא: הכותבת היא בת זוגו של דני זקן אשר כותב בגלובס