ברוכים הבאים לחצר האחורית של שוק ההון: כל האמת על התפקיד החדש של משה כחלון

ברוכים הבאים לחצר האחורית של המערכת הפיננסית הישראלית. את ההצצה מספקת לנו חברת יונט קרדיט, שמבקשת למנות את שר האוצר לשעבר משה כחלון ליו"ר ב-80% משרה, בעלות שכר נדיבה מאוד של 8.6 מיליון שקל לשנה.

כמה נדיב? פי שלושה משכר המקסימום למשרה מלאה בגופים פיננסים, אשר כפופים לחוק הגבלת שכר - חוק שיזם כחלון עצמו בכובעו הקודם.

מה בעצם תפקידו ביונט, שבעליה מוכנים לחרוג ממדיניות התגמול אותה הם בעצמם קבעו, על מנת לגייס את כחלון לשורותיהם? התשובה לשאלה הזאת דורשת הצצה לחצר האחורית של המערכת הפיננסית הישראלית.

1. הגופים הפיננסיים משנים את עורם

המערכת הפיננסית משנה את עורה זה עשור, והתהליך יימשך לתוך העשור הבא. הסמארטפון הוביל למהפכת מידע, שזירזה את הקמתם של גופים פיננסיים קטנים וזריזים, והריבית האפסית שמלווה אותנו כבר עשור וחצי הוזילה את עלויות גיוס הכסף עבור גופים אלו.

המציאות החדשה לוותה בשינויים רגולטורים: הקמת מאגר האשראי שהיטיב עם חברות אשראי חוץ בנקאיות ומהפכת הבנקאות הפתוחה שמתמרצת מיזמי פינטק.

על רקע זה צמחו חברות אשראי חוץ בנקאי רבות, ובהן יונט קרדיט, שהייתה בגלגולה הקודם רשת סוכנויות ביטוח מצליחה ומוכרת. סוכנויות ביטוח, כערוץ ההפצה המרכזי של חברות הביטוח, הפכו בעשור הקודם מתחת לרדאר לגופים פיננסיים החזקים ביותר בשוק.

בעלי הסוכנויות הגדולות הבינו, שצריך למצוא מקורות פרנסה חדשים מעבר למכירת פוליסות ביטוחי מנהלים יקרות לצרכנים. יונט בחרה בתחום האשראי החוץ בנקאי ויצאה לדרך. לפי הדוחות הכספיים שלה, היא צופה בתרחיש ריאלי מתן אשראי של רבע מיליארד שקל, כאשר את 2020 היא סיימה בהפסד.

2. הכסף בחסות הרגולציה

ההתפתחות של חברות האשראי החוץ בנקאי בפרט, והגופים הפיננסיים החוץ בנקאיים בכלל, הפגישה אותן עם הרגולציה, לטוב ולרע. הרגולציה מאפשרת להם להתפרנס: בדוחות הכספיים של יונט מצויין שפרנסתה מושפעת מתקנות באזל 2, שמכבידות על הבנקים, שגורמים ללקוחות לעבור לשוק החוץ בנקאי.

בנוסף, היא מתפרנסת יפה מנכיון, כלומר מהקדמת תשלומים, שנדרשת בשל מוסר התשלומים הגרוע שהפך לסטנדרט בישראל, בחסות מוסר התשלומים הממשלתי, ואשר הורע בשנה האחרונה עקב הגידול בגירעון.

הפער הרגולטורי בין הגופים המפוקחים - הבנקים וחברות הביטוח - לבין הגופים החוץ בנקאיים, מאפשר במידה רבה את הצמיחה של גופים כמו יונט. הפער הזה מוצדק בחלקו, שכן בנקים קיבלו את הזכות למנף פיקדונות כבסיס למתן אשראי, וחברות הביטוח הפכו לענקים פיננסיים שידן בכל.

עם זאת, הפער הזה גם מוביל לתופעות מוזרות, כמו שכר של 8.6 מיליון שקל ליו"ר ב-80% משרה.

המקום השני שבו יונט נתקלת ברגולציה הוא הממשק שלה מול שלל החוקים החדשים שחלים עליה. היא זקוקה לרישיונות (שלפי הדוחות הכספיים שלה יצטרכו חידוש בסוף השנה), היא זקוקה להיערכות לרגולציה חדשה שחלה עליה, כמו צו איסור הלבנת ההון שייכנס לתוקף בספטמבר, והיא זקוקה לקדם רגולציה שתיטיב עימה ולחסום כזו שמגבילה אותה.

כל הגופים הפיננסיים נלחמים ברגולציה. הבנקים, למשל, יודעים לסכל רגולציה בדרכים מאוד אלגנטיות. מלובינג מתוחכם ועד חיבוק הדוק לרגולציה. כך למשל, מוצע חוק לריבית על הפלוס? אין בעיה, ברגע שהדיונים יגיעו לשלב הקריטי, הבנקים יאמצו וולונטרית משהו מוחלש, שיתמסמס לאחר שהעניין הציבורי יעבור למשהו אחר.

גם חברות הביטוח נעות היום בין הבנה שמול הרגולציה צריך לפעול מתחת לרדאר, לבין אלו שעדיין פועלות כאילו הן בשכונה הפיננסית שהייתה כאן לפני 15 שנה.

והגופים החוץ בנקאיים? כרגע הם רוכבים על הטיקט ה"חברתי", שבו כחלון ישתלב נפלא. הם הרי הגופים שקמו לשבור את ההגמוניה של הבנקים. הצעות החוק שמועילות להן נועדו "להילחם בבנקים", ו"לשבור מונופולים".

כל מגבלה שמוטלת עליהם משרתת את "הבנקים וחברות הביטוח", ההלוואות שהם מעניקים הן "חברתיות", "שיתופיות" ו-"פינטקיות", זאת כמובן באחוזי ריבית נדיבים ביותר, ובעיקר, לפי נתוני בנק ישראל, ביישובים חלשים מבחינה סוציו-אקונומית.

כל התדמית הזאת יכולה לעבוד עד שהשוק יגיע למסה קריטית מסוימת - שהוא עדיין רחוק ממנה. וכאן אנו מגיעים לתפקידו של כחלון בכוח: הרי כחלון, איש עתיר זכויות, איננו איש פיננסים, הוא לא מגיע על מנת לפתח מודלים מהפכניים לאשראי, אלא הוא בא על מנת להרים את הטלפון הנכון לאיש הנכון בזמן הנכון, על מנת לקדם את הרגולציה הנכונה (ליונט, לאו דווקא לצרכנים), לסייע ברשיונות המתאימים, למזער את הנזקים הרגולטוריים, ולהמשיך לתחזק את התדמית החתרנית והחברתית של גופי האשראי החוץ בנקאיים.

3. כל כוח מקדם כוח רגולטורי נגדי

הרגולטורים הפיננסיים מוצפים עבודה. השינויים הללו הובילו לתור של אלפי בקשות לרישיונות למתן אשראי שמחכים לרגולטור. הסדר החדש של השוק מעלה המון שאלות של מי צריך לפקח על מה ואיך נכון לעשות את זה.

מטבע הדברים התעשייה תמיד תקדים את הרגולטורים, שגיבו על הפרקטיקות הקלוקלות שמתפתחות בשוק. מתגלה חור? סותמים אותו. מתגלה הונאה? מעלים סטנדרט. מתגלות הלבנות הון? עושים ביקורות.

צריך לומר בגלוי: נכונו לנו עוד זעזועים רבים בגופים החדשים, מהפסדים לגיטימיים בגלל מודלים לא מדויקים ועד לפרקטיקות אפורות כהות מאוד - שיאסרו גם הן. הגופים החוץ בנקאיים ילמדו על בשרם שכול כוח מפעיל כוח רגולטורי נגדי, כל חריגה מהכללים תוביל להידוקם, כל שערורייה תוביל לרגולציה, כל סיכון כספי ציבור יוביל לעוד חוזרים והוראות. וכל יו"ר בשכר שערורייתי יקרב אותן לגזרת הגופים המפוקחים.

לרגולטור ייקח זמן, אך הכיוון ברור והפערים הרגולטוריים יצטמצמו. בינתיים מה שנותר זה לגנוב סוסים ולתת עלות שכר של 8.6 מיליון שקל למי שיכול לסייע בעיכוב התהליך.