על מנהל בית הספר שזרק אבנים בלוד לקחת אחריות ולהתפטר

הימים, ימים קשים. לצד סבב הלחימה הקשה שלעצמו, התווסף הפעם ממד חדש שלא חווינו בשני העשורים האחרונים - מקרי אלימות בין יהודים וערבים. המראות המזעזעים של לינצ'ים באזרחים יהודים, בחיילים ובערבים הפכו למראות קשים במהדורות החדשות.

ראינו בתי כנסת שנשרפו, אבנים שנזרקו, בקבוקי תבערה שהושלכו ואפילו מכות ויריות שהסתיימו במוות. זוהי שעה קשה לחברה בישראל, שעה שמגבירה את הפחד והייאוש, שעה בה ניתן להרגיש איך רוע ושנאה שוטפים את הערים המעורבות ואף זולגות גם לערים נוספות. האווירה עכורה, אין לכך פתרונות קסם, ועוד שיקום ארוך לפנינו.

הזדעזעתי לקרוא את הידיעה אודות מנהל בית ספר תיכון אמי"ת רננים ברעננה, שנתפס בעדשות המצלמה זורק אבנים על ערבים בעיר לוד. זה לא נתפס בעיני ואינו מתקבל על הדעת, שאיש חינוך יעשה צעד קיצוני ואלים שכזה. בעוד מרבית הגורמים בזירה הציבורית במדינה מנסים להרגיע את הרוחות - מרמת הממשלה, דרך מפכ"ל המשטרה ועד גורמי שטח בזירה המקומית ואנשי חינוך בתוכם - בוחר מנהל בית ספר, לא רק שלא להצטרף למגמת ההרגעה, אלא פועל הפוך לחלוטין ואף לוקח חלק באלימות עצמה. יש שיטענו שהוא הלך להגן על אחיו בשעת צרה. יש שיטענו כי הוא נקלע לסיטואציה הזו שלא מרצון. במבחן התוצאה הסיבה למעשה אינה רלוונטית.

על אף הימים הקשים, אסור לנו לתת לייאוש לנצח ולשבור את החזון שאנחנו רוצים - עבורנו ועבור הילדים שלנו. כולנו רוצים לחיות במדינת ישראל כמדינה, בטוחה ושקטה, בה כלל האזרחים יוכלו לחיות בשקט ושלווה זה לצד זה. כדי שנוכל לממש את החזון הזה באופן מלא עלינו לחנך לכך גם את ילדינו.

לצידנו ההורים, עומדים המורים והמנהלים - במאמץ לתת לבני הנוער ולילדים שלנו את החינוך שראוי להם. הצוות החינוכי אותו פוגשים התלמידים מדי יום, עוזר לעצב את אישיותם, להבחין בין טוב ורע, לסייע להם לבחור את דרכם בעולם ולהיות מודל לחיקוי שנותן ביטחון ומעורר תקווה בעתיד טוב להם ולחברה בה אנו חיים.

מנהל בית הספר כשל כישלון ענק  

אסור לנו לתת לגיטימציה לאלימות מכל סוג שהוא ובשום מצב זה לא הפתרון.

אינני מכירה את מנהל בית הספר, ושמעתי דברים רבים שנאמרו בשבחו, אך במקרה הזה הוא כשל. כשלון ענק.

איש חינוך אמור להיות מגדלור ערכי וממלכתי לתלמידיו, אמור לתת דוגמה אישית לילדים שלנו, ולא להפוך ברגע לאחרון המתפרעים. כיצד יוכל אותו מנהל להסתכל ביושרה בעיני תלמידיו ולדרוש מהם להתנהג כראוי? שלא לדבר על יכולתו לחנך אותם לערכים. זהו יום עצוב למערכת החינוך בישראל בו אנו נאלצים להתמודד עם התנהגויות שכאלה ממי שאמור להיות מנהיג מקומי במערכת החינוך העירונית.

העניין הועבר לבדיקת משרד החינוך אך בעיניי אותו מנהל לא יכול להמשיך ולשמש בתפקידו אחרי הכשל המוסרי וההתנהגותי הזה.

עלינו גם לזכור שמקרי קיצון אלימים בוצעו על ידי פחות מאחוז מהאוכלוסייה משני הצדדים, והרוב המוחלט מעוניין לחיות את חייו בשלווה ובשקט. מרקם החיים המשותף מתרחש הלכה למעשה בכל יום ביומו, בין שאנו נפגשים במרחב הציבורי העירוני, בבתי החולים, ובמקומות העבודה. אין לנו יכולת לשרוד מבלי להבין זאת ולשאוף לשלום בתוכנו.

מנהל התיכון ברעננה הודה כי המציאות שנקלע אליה הייתה טעות בשיקול הדעת ובדיעבד לא היה צריך כמנהיג חינוך וכאיש ציבור לנסוע למקום מורכב כזה. בדיעבד לא היית צריך לנסוע? לאורך כארבעים קילומטרים בדרכך לשם ברור היה לך כי מדובר בהחלטה מושכלת? דמיינת את תלמידך הצעירים בשיירה מאחוריך? חשבת על ההשלכות? מה דבריך לתלמיד הבא שיישב בחדר המנהל ויחקה את מורו? בשיעור הבא על כבוד האדם ושלטון החוק תרגיש בנוח?

מוטב שתעזוב את תפקידך בהקדם האפשרי, זו ההחלטה הראויה ביותר והיא אולי תתקן את חומרת מעשייך. בתגובתך קראת לכולם בימים טעונים ומורכבים לשמור על החוק ועל כבוד- נאה דורש, נאה מקיים. כולי תקווה שנצליח לתקן את מה שנסדק ונשבר ונזכור את האופטימיות בנושא זה ששררה רק לפני ימים אחדים.

הכותבת היא סגנית ראש עיריית רעננה, ממונה על תרבות, נוער ופנאי והגיל הרך