השכפ"ץ שלנו ממשבר האקלים - חייבים תיקון יסודי במערכת התכנון

ברשות המים סיכמו את שנת 2020 כ"שנה מרובה באירועי מזג אוויר קיצון לאורך כל עונות השנה... בה נשברו שיאי גשם היסטוריים... גרמו להצפות ענק ושיטפונות בהיקפים שעוד לא נראו בישראל... מנגד, נשברו שיאי חום ונקבעו שיאים של משך אירועי שרב". ועדיין, אנו מתכננים את הערים שלנו באופן שאינו מותאם לשינויים הללו - לא למצב כיום ולא למצב שעתיד להתגבר. אולם, בתכנון נכון נוכל למנוע פגיעה בחיי אדם ובתקווה, בטווח הרחוק, נוכל למנוע את הכחדת המין האנושי והכחדת המינים על פני כדור הארץ.

לדוגמה, במקרים רבים בארץ עדיין מתוכננים מובלי מים לטיפול בעודפי נגר בנחלים עירוניים - במקום להתבסס על התשתיות הטבעיות של הנחלים ופשטי ההצפה. דוגמה ממרכז גוש דן מציירת תמונה עגומה: בעמק גלילות מתכננת רשות מקרקעי ישראל להקים שכונה גדולה, הכוללת תוכנית ניקוז שעתידה לנקז שטחים גדולים של נחל אחיה, במובל ישיר לים, במקום לקלוט את מרבית המים באקו-פארק רחב המבוסס על בריכות חורף ואגמי השהייה. לא ברור לפי איזו תחזית מתוכנן הפתרון ומי מהנדס הניקוז שמוכן יהיה לחתום עליו, היות והדבר עלול להוביל להצפות ענק בשכונה החדשה ובסביבתה.

הטבע הוא השכפ"ץ שלנו 

מה צריך לעשות? לתכנן בהתאם להבנה שהתשתית הטבעית, בעיר ומחוץ לעיר, היא השכפ"ץ שלנו בפני שינויי האקלים. הנחלים, פשטי ההצפה והשטחים הטבעיים שאינם מכוסים בטון ואספלט, הם אלו שמאפשרים חלחול של כמויות אדירות של מים, בהם גם מי השתייה שלנו. אירועי הגשם הופכים להיות משמעותיים וקצרים יותר ועל כן אין אף מובל תת קרקעי שיצליח להתמודד עימם לאורך זמן. רק נחלים שכוללים מערכת טבעית ושטחי פשט הצפה משמעותיים יוכלו להתמודד עם כמויות המים האלו.

תכנון מבוסס תשתיות טבעיות (Nature Based Solutions) אינו סיסמה, הוא מציאות שמתכננים ומקבלי החלטות צריכים ליישם, ויפה שעה אחת קודם. בראש ובראשונה, חשוב לשמר שטחים טבעיים בעיר להקטנת איי החום העירוני, להגדלת אפשרויות הניקוז, למניעת סחף קרקע ולהגדלת המגוון הביולוגי. סקרי תשתיות טבעיות יוכלו לכוון את המתכננים אל השטחים שחשוב לשמור עליהם.

שנית, יש לשקם שטחים מופרים ולשחזר מערכות טבעיות עבור בתי גידול שנמצאים בסיכון, באמצעות בריכות חורף, נחלים ועוד. באירופה בכלל ובעיקר בבריטניה, נוקטים כיום גישה חדשנית להתמודדות עם משבר האקלים, בשם "התפראות" (ReWilding), במסגרתה שטחי החקלאות הופכים ליערות, וביצות מוצפות מחדש. הטבע מתרענן, הציפורים חוזרות לקנן וחיות הבר חוזרות לבתי הגידול שנלקחו מהן.

גם בישראל יש יוזמות נקודתיות של הקמת מערכות טבעיות "יש מאין" בעיר, שהבולטת והמשמעותית בהן היא הקמת עמק הצבאים בירושלים, בשטח חקלאי לשעבר, עם מערכת אגמים ומים המבוססת על נחל רחביה ונחל רקפת. דוגמא אחרת היא "גגות חיים" ו"גגות כחולים", שיכולים לעזור בוויסות מי גשמים ברמת המבנה או המגרש.

החום גובר מדי שנה, ובערים ממשיכים כרגיל

בנוסף, לאור מספר אירועי השריפה שהולכים ועולים, חשוב לפעול לתכנון קו המגע בין היער לעיר באופן מבוקר ולתכנן בהתאם להמלצות אנשי המקצוע בנושא. כמו כן, לאור גלי החום הרבים, לא הגיוני שכמות העצים הבוגרים שנכרתים בערים גבוהה כל כך. בשנת 2015 הוציאה הוועדה המחוזית תל אביב מסמך מדיניות לנטיעות והגנה על עצים במרחב העירוני ולאחרונה פרסמו במשרד החקלאות ומנהל התכנון מדריך ארצי לצל עצים במרחב הבנוי. מדובר במסמכים מנחים שאינם מחייבים ובהתאם, כך נראה, ברוב הערים ממשיכים ב"עסקים כרגיל", בעוד החום גובר מידי שנה.

רשויות עשירות ומבוססות כבר עוסקות בחלק מהנושאים הללו, לצד משרדי הממשלה כמו המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ומנהל התכנון במשרד הפנים. הנושא צריך להיות על שולחנם של מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר בכל עיר. פתרונות מבוססי טבע יובילו להכנסת הטבע לעיר ולמיתון השפעות שינויי האקלים. התועלות הנוספות שלהם הם רבים ומשמעותיים - הטבע בעיר משמש לפעילויות פנאי, נופש ומחקר. הוא משפיע באופן חיובי על הבריאות הפיזית והנפשית של התושבים וממצב את דמותה הייחודית של העיר. הוא מאפשר טיולים קרובים, זמינים ונגישים לתושבי העיר ומהווה גאווה עבורם. הגיע הזמן למעשים ולא לדיבורים. עבורנו ועבור ילדינו ועבור הדורות הבאים.

הכותבת היא מנהלת יחידת סקרי הטבע העירוניים בחברה להגנת הטבע