לא כולנו ציפי רפאלי - המדינה לא מטפלת בבעיות בריאות של נשים כלואות

ביולי 2018 נעצרה דיאנה סנצ'ז בדנבר קולורדו בגין עבירת מרמה. בעת מעצרה דיאנה הייתה בחודש תשיעי ולכן בודדה מיתר האסירות והושמה תחת מעקב של מצלמה. כשהחלה דיאנה לחוש צירים, היא ביקשה מספר פעמים מסגל הסוהרים להתפנות לבית החולים, אך לא נענתה. במשך חמש שעות זעקה דיאנה לעזרה תוך שהיא מיילדת את עצמה בתא מעצר קר ללא סיוע ופיקוח של צוות רפואי. דיאנה אינה הראשונה או האחרונה ללדת במתקן כליאה בארה"ב, נשים אחרות אף נאזקות במהלך הלידה ולאחריה, חרף הקונצנזוס כי פרקטיקה זו גורמת לטראומה פסיכולוגית אקוטית, פגיעה בדימוי העצמי ובמסוגלות ההורית.

לידה בין כותלי הכלא היא אחת מבעיות הבריאות של נשים כלואות אשר יידונו בכנס ראשון מסוגו בארגון המחלקה לקרימינולוגיה, רופאים לזכויות אדם ואיגוד רופאי בריאות הציבור אשר יוקדש לבריאות כלואים. בהרצאה שתיוחד לבריאות נשים, אציג מחקרים מישראל ומהעולם המלמדים על מכאובי מאסר ייחודיים לנשים ופגיעה בבריאותן בשל התמודדותן עם מצבים רבים של דיכוי והדרה המעצימים זה את זה.

מחקרים אלו מלמדים על שכיחות מוגברת של מחלות מין כגון HIV/AIDS, hepatitis C, papillomavirus, syphilis ומחלות של מערכת הרבייה בקרב כלואות לעומת כלואים וקשורים לעיסוק בזנות, לטראומה והתעללות בילדות ופגיעות מיניות השכיחות יותר בקרב נשים. מחקרים אחרים מראים כי עוד טרם כניסתן למאסר נמנעות נשים מקבלת שירותי בריאות בשל חשש מאובדן משמורת על הילדים, העדר משאבים כלכליים וחשש מאפליה על בסיס אתני.

במהלך תקופת המאסר, מצביעים מחקרים על בית הסוהר כסביבה מסכנת בריאות הפוגעת במיוחד באוכלוסיות נשים מוחלשות. כך למשל, נשים עניות יתקשו לרכוש מוצרים להשלמת חוסרי התזונה ומוצרי היגיינה בקנטינה בכלא, נשים לסביות ונשים טרנסג'נדריות חשופות יותר לפגיעות מיניות בכלא, אסירות מבוגרות אינן זוכות לטיפול רפואי ומתארות אמירות פוגעניות מצד אנשי מערך הטיפול הרפואי בשל גילנות. גם לאחר כליאתן, מתקשות נשים להגיע לעצמאות כלכלית ובהיעדר פתרונות דיור הן שבות להתגורר באזורי סיכון פריפריאליים ולכן זוכות לשירות רפואי חלקי.

לפחות 60% מהכלואות בישראל סובלות מבעיות נפשיות

הפתרון לבעיות הבריאות של נשים כלואות חייב להיעשות ברמה המערכתית-ציבורית כחלק ממדיניות סדורה של בריאות הציבור. פתרון כזה מחייב להתמקד במניעת עבריינות נשים באמצעות מתן מענה לבעיות כמו עוני, אלימות וטראומה מינית אשר מובילים נשים לפשיעה. הדבר מחייב הגדלת מענים לבעיות נפשיות, מהן סובלות לפחות 60% מהכלואות בישראל, באמצעות פיתוח מסגרות טיפול בקהילה.

כמו כן, שימוש בכליאה כאמצעי ענישה צריך להיות מוצא אחרון המופנה כלפי נשים שכן כליאתן מחזקת אי שיוון ומגבירה פערים בריאותיים. שנית, פתרון לבעיות הבריאות של נשים כלואות מחייב הפיכת בית הסוהר למרחב מוגן ומשקם בו יינתן מענה לצרכים הרפואיים והנפשיים של נשים השווה באיכותו ובזמינותו למענה הרפואי בקהילה. מדו"ח מבקר המדינה אשר פורסם לאחרונה נראה כי מטרה זו אינה שאלה של תקציב חסר, שכן שירות בתי הסוהר ניצל רק כ-66 מיליון שקלים מתוך כ-86 מיליון שקלים (כ-%77) מהתקציב שהוקצה לו לשם הגברת שילוב אסירים בתוכניות השיקום.

לבסוף, נדבך משמעותי בטיפול בבריאות אסירות צריך לכלול גם את הפניית המבט החברתי והתקשורתי לנווה תרצה לא רק כאשר אסירה מפורסמת נדבקת בקורונה, אלא באופן רציף ועקבי מתוך מחויבות לאוכלוסייה המוחלשת ביותר. אולי, כאשר כולנו נביט לעבר נווה תרצה, ינוצלו תקציבי השיקום ונשים לאחר מאסר תיזכנה לתמיכה קהילתית ולבריאות הנפשית והפיזית לה הן ראויות.

הכותבת היא חוקרת במחלקה לקרימינולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן