חוק חינוך חינם לפעוטות: חינם שיעלה ביוקר למעמד הביניים

ביום שני האחרון נפל דבר בישראל, חברי הכנסת מרב מיכאלי (העבודה) וניצן הורוביץ (מרצ) החלו לקדם הצעת חוק חינוך חינם מגיל 3 חודשים שכמוה כמענקי לידה מוגדלים ונדיבים לכל בית בישראל. עבור כל ילד שנולד הוריו יקבלו הטבה בשווי 62,100 שקלים מהמדינה ללא הגבלה במספר הילדים.

כך למשל, משפחה ממעלה אדומים לה שישה ילדים תקבל 372,600 שקלים מכספי הציבור, משפחה מביתר עלית עם עשרה ילדים תהנה מהטבה בת 621,000 שקלים וממשפחה פוליגמית מהפזורה הבדואית המורכבת מבעל, מספר נשים ושלושים ילדים תקבל 1,863,000 (קראתם נכון, מענק בן יותר ממיליון ושמונה מאות אלף שקלים. הפוליגמיה משתלמת, אבל זה לטור אחר). משפחה מתל אביב לה שני ילדים תקבל הטבה צנועה בהרבה בשווי 120,000 בלבד.

אם התוכנית לא נשמעת לכם מוכרת, ייתכן ואתם מכירים אותה בשמה הרשמי, "חוק חינוך חינם לפעוטות", אשר מקודם בימים אלו בהנהגתם של מיכאלי והורוביץ. פירושו שהמדינה תממן מעונות יום לכל תינוק בעלות ממוצעת של 2,300 שקלים בחודש, החל מגיל שלושה חודשים ועד כניסתו לגן עירייה. מיכאלי והורוביץ מנמקים את התכנית בפתרון בעיית אי השיוויון בחברה הישראלית, עזרה להורים צעירים ודאגה לחינוך העוללים הצעירים.

בתור אימא לפעוט מתוק בעצמי, המשלמת קרוב לארבעת אלפים שקלים בחודש עבור מעון פרטי מצוין, כמובן שהייתי שמחה לקבל את השירות הזה בחינם מהמדינה. יש רק בעיה אחת: זה לא יהיה בחינם וזה לא יהיה מוצלח. עלותו של הפרויקט מוערך בכעשרים מיליארד שקלים בשנה, ולאלו יש עלות חד פעמית נוספת בת כעשרה מיליארד שקלים עבור בניית תשתיות. הדבר יגרור עליית מיסים משמעותית ויצא שעבור ההטבה ה"חינמית" הזאת נשלם ביוקר בשיעור מס מוגדל למשך שארית חיינו.

מעבר לעלות התקציבית האסטרונומית, עם כל הרצון הטוב המדינה לא מסוגלת לספק טיפול איכותי בעוללים. המעונות מטעם המדינה אמנם מפוקחים, כלומר הסיכוי להתעללות קטן וכנראה הם יצליחו לשמור על העוללים בחיים במשך יום הלימודים, אבל עם כל הכבוד אני מצפה מהמעון לספק לי קצת יותר מילד נושם עם דופק בסוף היום. בנוסף, מעונות אלה גם סובלים מניהול ארכאי ומסורבל. כולנו זוכרים איך בסופו של כל סגר מעונות מטעם המדינה נפתחו באיחור של ימים רבים כי היו זקוקים לזמן "להיערך".

ידוע כי כל הורה היכול להרשות לעצמו שולח את ילדיו למעון פרטי מהסיבה הפשוטה שמעון כזה בשוק החופשי מתחרה על כל לקוח ולכן יש לו תמריץ להיות מצוין. במעונות הפרטיים יש מעט ילדים פר מטפלת, יחס אישי וחוגים מגוונים משפות ועד תנועה ומוזיקה. לעומת זאת, מעונות היום מטעם המדינה צפופים, מעניקים רמה טיפולית וחינוכית בינונית במקרה הטוב, ומעסיקים מטפלות בשכר מינימום שעובדות שם הרבה פעמים מחוסר ברירה. לשם המדינה רוצה שאשלח את היקר לי מכל? ועוד כופה עלי לשלם על זה?

חוק חינוך חינם לפעוטות, אם יעבור בכנסת ויצא לפועל, יחסל את ענף המעונות הפרטיים. הרי אם המדינה כופה על אזרחיה לשלם על שירות מטעמה, למה שישלמו כפול וישלחו את טפיהם למעון פרטי? מעונות פרטיים רבים יאלצו לסגור את שעריהם, תפחת התחרות בענף, המעונות הפרטיים הנותרים יתייקרו וההורים יצטרכו להכריע בין מעון ממשלתי כושל "בחינם" או מעון פרטי מוצלח אך יקר עשרות מונים.

חוק חינוך חינם לפעוטות הוא עוד חולייה בשרשרת הכפייה הממשלתית באמתלה של שיוויון ודאגה לחלשים. פעוטון לכל ילד, מחשב לכל ילד, חוג לכל ילד, טיפולי שיניים לכל ילד. בואו נקרא לילד בשמו: העברת כספים ממעמד הביניים ומשפחות קטנות, אשר מתנהלות באופן אחראי ולא מביאות ילדים לעולם מעבר ליכולתן הכלכליות, למשפחות שעושות ילדים בלי חשבון ומפילות את עול כלכלתם וגידולם על הציבור.

בדיקה מהירה במדרג הסוציו-אקונומי של מדינת ישראל, מגלה כי הישובים העניים ביותר בתחתית הטבלה הם רהט, ביתר עילית, חורה, אלעד, תל שבע, לקיה ומודיעין עילית. המשותף לכולם הוא ילודה מופרזת. העוני בישובים אלו אינו נובע מגזירת גורל, אפליה או דיכוי חברתי. הוא נובע גרידא מההחלטה להביא מספר דו ספרתי של צאצאים, מעל ומעבר מיכולתן הכלכלית של אותן משפחות. מעשרה ילדים בישובים החרדים ועד עשרות ילדים פר בית אב בקרב בדואים פוליגמיים.

חוק חינוך חינם לפעוטות, אם יעבור, לא יטיב עם אף מגזר בישראל. הוא ימסה וייקח יותר כסף מהכיס של מעמד הביניים היצרני וכך יהיה עול כלכלי על הורים צעירים בטווח הארוך, ויעודד התבדלות חברתית של קבוצות הקיצון בקרב החרדים והבדואים. הרי אם מקבלים פעוטונים חינם מהמדינה הדבר מהווה תמריץ שלילי לרכישת השכלה רחבה, יציאה לעבודה יצרנית והיטמעות בחברה הישראלית.

לא מפתיע שחוק כה אווילי הגיע מבית היוצר של שני מחוקקים נטולי ילדים (שזו כמובן בחירה לגיטימית). ייתכן והם פועלים מכוונות טובות ואף עברו בהצלחה את מבחן התיאוריה בנושא, אבל לו גידלו ילדים משל עצמם הם היו לומדים על בשרם שגידול ילדים לא מסתכם במסגרות יום מגיל לידה ועד בגרות. מה עם תשומת לב, אהבה וזמן איכות הורי? מה עם ילדים שההורים שלהם מעדיפים חופשה שנתית בחו"ל במקום לממן להם חוג או שיעור פרטי? והורים שבוחרים לכלות את שעות אחר הצהריים שלהם מול המסך במקום לטפח את ילדיהם? האם גם כאן המדינה ערבה לתקן את אי-השיוויון? מה הלאה, יחוקק חוק "זמן איכות הורי לכל ילד"? המרדף אחרי "השיוויון" אינו רק סיזיפי, הוא בלתי אפשרי.

אני אספר לכם משהו אישי. אני מאוד אוהבת ילדים, ולו יכולתי הייתי עכשיו אימא לשלישייה לפחות. הסיבה שכרגע יש לי ילד אחד, אותו אני אוהבת עד השמיים ובו אני ובעלי משקיעים שעות רבות בטיפוח כישוריו (רק שלא יצא מצטיין חלילה ויאשימו אותנו שגידלנו אותו באופן לא שיוויוני) היא כי זה מה שאני ובעלי יכולים להרשות לעצמינו כרגע. כי ילד זקוק ליותר ממשאבים כלכליים, הוא זקוק גם למשאבים מוגבלים אחרים כגון זמן, סבלנות, ופניות רגשית של הוריו. ואת אלו המדינה לעולם לא תוכל לספק גם אם תחוקק מאה חוקים כדי ליצור שיוויון.

אני מציעה למרב מיכאלי וניצן הורוביץ לשנות גישה. במקום להטיף לאחריות חברתית, שזה ביטוי מכובס לגביית כספים בכפייה מהציבור העובד והעמקת שליטת המדינה על חיינו, לעודד אחריות אישית וילודה אחראית. נכון ילדים הם שמחה, אבל ילדים זה גם עסק יקר וצריך לחסוך ולהיערך כלכלית לקראתו. זו חוכמה מאוד קטנה לספק שירותים "חינמים" למשפחות שבחרו להעמיד צאצאים רבים ולשלוח את החשבון למשפחות שבחרו להביא לעולם מספר מועט של ילדים, בהתאם ליכולתם הכלכלית. תפסיקו להעניש את הנמלה ולתגמל את הצרצר.

הכותבת היא עצמאית בעלת עסק, אמא לפעוט מתוק ופעילה חברתית לקידום מחשבה ליברלית