השמועות על מותו היו (אולי) מוקדמות מדי

מספרים על הסופר מרק טווין שמצא יום אחד מודעה על מותו באחד העיתונים. בתגובה, כך מסופר, אמר שהשמועות על מותו היו "מוגזמות מדי". על פי אתר "השפה העברית", בגלל הדמיון הצלילי בין "מוגזמות" ו"מוקדמות", השתנה הביטוי והפך לאחד הביטויים השגורים בעברית: "השמועות על מותי היו מוקדמות מדי".

מקובל לומר שהמהפכה הדיגיטלית בפיננסים מייתרת את הסניף הבנקאי. אין ספק; רוב הפעילות הבנקאית עברה לממד הדיגיטלי, הן באתרי הבנק והן באפליקציות. הבנקים מצמצמים עוד ועוד במצבת הסניפים שלהם ומצמצמים את כוח האדם הסניפי.

אך האם מדובר בתהליך אחיד, חד כיווני וסופי? לא בהכרח. רפורמת הבנקאות הפתוחה השוטפת את העולם ומתקרבת גם לישראל, עשויה לשנות את המגמה הזו, ולהפוך את סניפי הבנק שנותרו, תוך הסבה מסוימת של ייעודם, לרלוונטיים מחדש.

הבנקאות הפתוחה לא תשפיע רק על יחסי חברות פינטק ובנקים, אלא תאפשר לבנקים להפוך לצרכני מידע על לקוחות של בנקים אחרים. השינוי הזה הופך, למעשה, את הציבור כולו ללקוח פוטנציאלי של כל בנק. במקרה זה, צריך הסניף לעבור הסבה, כדי להתמודד עם השינוי.

דוח המחקר של הפד Survey of Consumer Finance מ-2016 מלמד שלמרות שרוב הלקוחות משתמשים בשירותי בנקאות דיגיטליים, רובם מבקרים בסניפי הבנק. מסקנת חוקרי הפד היא שהשירותים הדיגיטליים אינם מהווים תחליף מושלם למה שמקבל הלקוח בסניף.

לפי הדוח, ככל שאתם מבוגרים יותר, אתם משתמשים יותר בסניפים. ככל שאתם עשירים יותר וככל שאתם בעלי עסקים עצמאיים, כך אתם מבקרים יותר בסניפים. אבל זה מורכב עוד יותר. המחקר מבחין בין בעלי הון "ישן" שמבקרים יותר בסניפים (ללא קשר לגיל), לעומת בעלי הון "חדש", המשתמשים בסניפים פחות.

נראה שאנחנו מצויים בשלב ביניים, כאשר הכיוון הכללי הוא של הפחתה בצורך בסניפים. טבלה שמפרסם הגרדיאן בשנה שעברה, מלמדת שבין 2007 ל-2019 נסגרו כמחצית מסניפי תשעה בנקים בריטיים. סה"כ הכל נסגרו כ-5000 סניפים. כשלוידס ירדה מ-3042 ל-1700, וברקליס מ-1810 ל- 1054. אבל האם התהליך הוא באמת חד כיווני לחלוטין?

B הוא מותג בנקאות של קליידסדייל ויורקשייר בנק. יש לו פלטפורמה דיגיטלית איכותית ומרשימה. אבל סניפים אין לו. במקום סניפים יש את סטודיו B בלונדון ואת B סטור בבירמינגהאם.

מדובר בחללים פתוחים, יצירתיים ואינטראקטיביים שמטרתם חוויה אחרת של בנקאות. זהו מרחב פתוח שמזכיר אידיאל של חברת סטרטאפ חדשנית: פוסטרים מיוחדים, פופים, פינות פגישה, שולחנות אירוח ודלפקים.

יש שם אזורי שירות עצמי שבהם נעזרים משתמשים שונים במכשירים הדיגיטליים הניידים. אנשי הצוות מסתובבים, מארחים ומסייעים. בחללי השיחה והישיבה יש מוזיקת רקע טובה. ישנם חדרים סגורים שבהם אפשר לשבת בפרטיות, ואפילו לקבל פגישות העשרה.

לפי דיויד ג'ודיק, ממנהלי B, הסניפים מיועדים לקהל הרחב ולא רק ללקוחות B. כדי לשרוד, הוא טוען, סניפי בנק צריכים לייצר קשרים מקיפים גם עם היום יום של הלקוחות. להיות חלק מאורח החיים שלהם.

אנשי B רוצים להפטר מההנחה, שהליכה לסניף בנק היא פעולה משעממת ומתישה. לצורך כך נשכר צוות שלא היה מורכב מאנשי פיננסים מקצועיים. הצוות של B מאופיין באנשים שמבינים אנשים, ואת זה, כך טוען ג'ודיק, אי אפשר ללמד. השכלה פיננסית בסיסית, הוא טוכן, אפשר להקנות לכל עובד.

מה ניתן ללמוד מהדוגמה של B? הסניפים יכולים להראות יותר כמו חללי העבודה של We Work, המזמינים את הלקוחות להגיע באופן חופשי, לשריין לעצמם מקומות ולייצר את חייהם הפיננסיים. הסניף העתידי כשער הכניסה והיעוץ שלך לחיים פיננסיים. הסניפים יכולים להפוך למוקדי הדרכה בפעולות חדשות בבנקאות הפתוחה של השנים הבאות, למרכזי התייעצות עם מומחים פיננסיים, להרצת מודלים פיננסיים על הנתונים האישיים של המבקר. הציפיה היא שמבקרים רבים ייהנו גם משירותי הבנקאות הפתוחה של הבנק שבסניפו הם התארחו.

הנהלות הבנקים נוטות להפטר במהירות מהנדל"ן היקר שלהם במרכזי הערים. כדאי אולי שיחשבו על כך ביתר תשומת לב וישמרו חלק מהסניפים בנקודות מפתח לטובת העתיד הלא רחוק. נראה שהשמועות על מותו של הסניף היו "מוגזמות מדי".