דו קרב בין מאמני-על ושני טייקונים: זה המנצח הגדול בגמר ליגת אלופות

מאוד מפתה להגיד שבעקבות גמר ליגת האלופות אתמול בין מנצ'סטר סיטי לצ'לסי (1-0 לצ'לסי) הפרמיירליג האנגלית העשירה השתלטה על הכדורגל האירופי. שתי נציגות אנגליות שיחקו אתמול בפורטו גמר נפלא, עם כדורגל אינטנסיבי, מרתק, שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים. אבל לא בטוח שזה עניין אנגלי.

הקורונה יצרה הרבה מאוד משברים שקבוצות לא הכירו, רובן הפסידו כסף והבחירה שלהן הייתה מאוד ברורה - לעצור כמה שניתן הפסדים כספיים נוספים ולשבת על הארנק עד יעבור זעם. צ'לסי ומנצ'סטר סיטי? הן דווקא ניצלו את הקורונה להתחמש. בזכות בעלים עשירים, רומן אברמוביץ' (צ'לסי) וקרן ההשקעות מאבו דאבי (סיטי), שהראו את המחויבות שלהם להמשיך ולהשקיע אבל כסף נכון, לרוחב ולעומק. אף אחד מהבעלים העשירים הללו מעולם לא התקרב לרכישה של שחקן אחד תמורת 222 מיליון אירו כמו שעשתה פריז ואפילו לא 100 מיליון אירו. והם שמו על הקווים מאמני-על.

כשמדברים על בזבוז כספים בכדורגל, אברמוביץ' וקרן ההשקעות מאבו דאבי הופכים מיד למראה של כסף שקונה תארים. זה היה נכון בעיקר בהתחלה עם רצון ליצירת תשתית מהירה באמצעות רכש, אבל פחות נכון מאז שיישרו קו. שתי הקבוצות הללו מנהלות את האופרציה הזאת עם תקציב של כ-500 מיליון אירו. ואם אפשר לשאול משהו לגבי בזבוז כספים והשתוללות זה מה עושה ברצלונה עם 850 מיליון אירו או ריאל עם 700 מיליון פלוס.

ובכל זאת, כשנקרתה ההזדמנות הן הלכו בכל הכוח. כאשר אופ"א הודיעה כי היא לא סופרת את העונה של הנגיף לצורך חישובי הפייננשל-פייר-פליי, כלומר היא מאפשרת לבעלים להזרים כסף כדי לכסות הפסדים, צ'לסי וסיטי קנו כל מה שיש בשוק. הן שתי הקבוצות שהוציאו יותר מכל קבוצה אחרת על רכש.

חלק מהתותחים הכבדים שנרכשו בקיץ רעמו אתמול - קאי האברץ שכבש את שער הניצחון עבור צ'לסי בגמר הובא מלברקוזן הגרמנית עבור 80 מיליון אירו; בסך הכל הוציאה צ'לסי של רומן אברמוביץ' בקיץ האחרון רבע מיליארד אירו. במשבר כלכלי מהחמור שידע הכדורגל. וזה לא קשור לעונה הזאת רק, צ'לסי וסיטי (בעיקר צ'לסי) סידרו לעצמן בחסות הקיץ של הקורונה סגל עמוק שילווה אותן שנים קדימה.

כשאופ"א שוב תהדק את הרגולציה, אחרי הדוחות הקשים שמראים כי הקבוצות בליגות הבכירות באירופה ניזוקו בקורונה ב-8 מיליארד אירו, אלופת אירופה צ'לסי בקושי תרגיש את המחנק.

חזרתו של הקהל למגרשים

הבשורה הגדולה של הגמר הזה היא חזרתו של הקהל למגרשים. גמר עם קהל הפך את המשחק הזה לשונה לגמרי, ההפקה הטלוויזיונית שיתפה פעולה ועשתה את העבודה עם הרבה צילומי קלוזאפ של אוהדים שנתנו תחושה כי המצב כמעט רגיל, עד שכמעט היה בלתי אפשרי להרגיש כי בסך הכל 14,100 צופים היו באצטדיון דרגאו בפורטו - רק שליש מהתכולה המקסימלית.

גם עם תפוסה כמעט מינימלית זה נראה כדורגל אחר. הטסט הזה ישרת את אופ"א בעוד שבועיים במשחקי היורו שייפתחו באירופה, כאשר בחלק מהמגרשים תוגבל התפוסה לשליש ובחלק ל-50%. אופ"א הוכיחה שהיא מסוגלת לעמוד באירוע רב-משתתפים שדורש מהאוהדים לעמוד בשורה של דרישות (תעודת מתחסן או הצגת בדיקת קורונה שלילית). ובאופן כללי הגמר הזה יעזור להגדיל את הלחץ על מדינות להחזיר את הספורט באירופה לנורמליות ככל שמבצע החיסונים באירופה יתקדם. למשל, באנגליה שתארח משחקים מהיורו שוקלים להרחיב למקסימום את תפוסת האצטדיונים במשחקי היורו, ויש סיכוי לא רע שהגמר בוומבלי ב-13 ביולי ישוחק מול 90,000 איש.

לחזרת הקהל יש כמובן גם השפעה כלכלית מרחיקת לכת. מתוך הפסדים של 8 מיליארד אירו למועדוני הכדורגל בתקופת הקורונה, אופ"א מעריכה כי ההפסדים העיקריים (4.2 מיליארד אירו) נגרמו בשל אובדן הכנסה ממכירת כרטיסים ומנויים.

**

צ'לסי שזכתה בתואר תכניס מהמענקים של אופ"א 111 מיליון אירו, סיטי הבטיחה לעצמה 103 מיליון. לסכומים הלו יתווספו כ-30 מיליון אירו לכל אחת מהקבוצות בזכות חלוקת כספי הטלוויזיה.

עכשיו השאלה היא האם 140-150 מיליון אירו שמעניקה אופ"א לקבוצה עבור 13 משחקים אמורה לרצות את המועדונים הגדולים. בחודשיים האחרונים ראינו שלא. חוסר שביעות הרצון מהכסף שמחולק הוביל לרצון להקמת סופר ליג מתחרה. לאורך השנים הקבוצות הגדילו משמעותית את המחזור שלהן עד שעבור חלקן מה שנותנת אופ"א עבור ליגת האלופות הוא כמעט טיפה בים. ברצלונה, למשל, לא יכולה לעמוד במצב כמו העונה הזאת שהכסף מאופ"א מהווה בקושי 12% מהמחזור. היא וקבוצות אחרות שמתחייבות לשחקנים, לבניית אצטדיונים ולשכר מטורף צריכות ודאות - כסף שיובטח להן גם בעונות פחות טובות, ויותר כסף באופן כללי.

כשהכדורגל ימשיך להיות משוחק ברמה כזאת והלחץ של קבוצות לסגור חובות, בעיקר בורות שנפערו בעונת הקורונה, אופ"א תצטרך להתאמץ יותר. לשנות פורמט, למצוא דרך לתת לגדולות יותר.