שמאל אמיתי צריך לעודד גיוון דעות בתקשורת

בשנת 1987 בכתב העת "נקודה" כתב אורי אורבך ז"ל מאמר מהפכני לאותה תקופה "הטובים לתקשורת". בפרפרזה על המשפט המוכר "הטובים לטייס", קרא אורבך לבני הציונות הדתית להשתלב בתקשורת ולא לפחד.

הוא קבע כי התפקידים שפעמים רבות מוצגים דווקא כשוליים בגופי התקשורת הם משמעותיים ביותר והדגים כיצד המראיין יכול להטות את השיחה על-פי תפיסת עולמו.

אורבך הסביר כיצד ניתן לשנות את המצב הקיים בתקשורת ובו הציונות הדתית הייתה בעיקר מותקפת ומתגוננת למצב שבו עיתונאים מהציונות הדתית יתקפו חבר הכנסת מהשמאל. בהלווייתו של אורבך חשף העיתונאי הבכיר היום במדינת ישראל, עמית סגל, כי אותו מאמר של אורבך היה בין הגורמים שהביאו אותו לתקשורת.

רבים בציונות הדתית הלכו בעקבות התזה הזאת ושינו את מפת התקשורת בישראל. באופן הזה אנחנו הבנו שאין דבר כזה "תקשורת אובייקטיבית", שכן אין אנשים שהם אובייקטיבים לחלוטין. לכולם יש דעות, רעיונות ואג'נדה.

אם תקשורת רוצה להיות אובייקטיבית, מכילה ומכסה ככל האפשר היא פשוט צריכה להיות מגוונת. לתקוף מרואיינים פעם מימין ופעם משמאל, מכל עמדה, מכל כיוון סביב כל אג'נדה. לתת ביטוי רחב ככל האפשר לכל סוגיה, תקשורת מגוונת היא תקשורת אובייקטיבית. את מה שהבינו בימין והחלו לתקן לטובתם, מתקשים בשמאל להבין.

נראה כי חלקים עדיין תקועים בגישת העבר של "התקשורת האובייקטיבית", אבל אל מול הצקצוקים על סגל בזמן המלחמה, כמות הטראפיק ברשתות סביבו הוכיחה שהוא מייצג בתקשורת פלח עצום שראוי לקבל קול. שמאל אמיתי צריך לעודד גיוון, זה יותר נעים לצופה ויותר מרענן, אבל גם הרבה יותר מקיף ומחבר.

במהלך המלחמה ראינו ביטוי נוסף לנסיגה האידאולוגית של השמאל שעבר להתעסק בעיקר בנושאי נתניהו. במשך שנתיים שובצו בפאנלים פרשני שמאל וימין לפי גישתם לנתניהו, אך לפתע במלחמה קולו של השמאל העמוק כמעט ולא קיבל ייצוג כיוון שאותם אנשי 'אנטי נתניהו' אינם בהכרח אנשי שמאל.

כאיש שמאל, אני מצפה מאנשי תקשורת שמאלנים לומר - אנחנו שמאלנים ולייצג את עמדת השמאל בראיונות, בתחקירים ובפרשנויות. דוגמה נפלאה נוספת לכך הייתה הסיקור הישראלי בבחירות לנשיאות ארצות הברית. בעוד אנשי הימין באולפנים אמרו בפה מלא כי הם תומכים בטראמפ, אנשי השמאל התחמקו מלהודות בתמיכתם בביידן, על אף שהייתה ברורה לצופה.

בשנים האחרונות עלה מפלס הכעס של אנשים רבים במחנה השמאל כלפי אנשי התקשורת הימניים. הכינוי הקבוע הוא "שופר". ובכן, ב-99% מהמקרים הכינוי אינו מגובה בשום דבר. עיתונאי אשר מקדם אג'נדת ימין אינו שופר, הוא פשוט עיתונאי בעלת אג'נדה אחרת.

בתשובה לאותם אנשי ימין יהיו אנשי שמאל מוכשרים, חדים ומבריקים בפאנלים וכנראה שעד שלשמאל תהיה תשובה מוחצת ניאלץ להסתפק במשחק הגרוע, בכתיבה מרושלת ועלבונות נמוכים ולא חכמים במיוחד כפי שהציג לנו ״ערוץ אפס״ בתאגיד השבוע.

אסור בשום אופן שהאתגר של השמאל יהיה לבלום את מגמת הגיוון בתקשורת, אלא להפך - להבין אותה ולעודד אותה. השמאל צריך להפציר באנשי המחנה שלו להביא את האג'נדה השמאלית בלי בושה לתוך המיינסטרים התקשורתי, לא להתחבא מאחורי "אובייקטיביות", ולצד זה להמשיך ולעודד יוזמות כמו 'הכרה במקום הדרה' שנועדה לשלוב פאנליסטים ערבים באולפנים.

הרי מה שקורה כעת באולפני התקשורת הוא יוצא דופן, אחרי שנים ארוכות שהציבור הערבי הודר מהאולפנים, לפתע מפלגה ערבית מהווה לשון מאזניים לפלונטר הפוליטי והפלא ופלא נמצאו פרשנים פוליטיים ערבים מבריקים שכמה חבל שלא הופיעו לפני.

דמיינו איזה תקשורת נפלאה ומגוונת נקבל כאשר נקבל פרשן פוליטי חרדי ופרשן פוליטי ערבי ולצדם גם ימנים ושמאלנים. לא כתב ערבי לענייני ערבים וכתב חרדי לענייני חרדים - אלא כתבים מגוונים בתחומי החיים כמו הבריאות, הספורט, הפוליטיקה או בנושאי חוץ. הפרספקטיבה שלנו תהיה רחבה יותר, המשחק יהיה מגוון יותר. זה יהיה הרגע בו התקשורת תהיה אובייקטיבית באמת.

הכותב הוא יועץ תקשורת. לשעבר דובר מפלגת מרצ