שר השיכון: האיש שאחראי על כמעט כלום, אבל תמיד אשם

לכל משרד יש שם של שר שמיועד לאייש אותו במסגרת ממשלת השינוי. אפילו על משרדים כמו החקלאות והנגב והגליל מתקיימות מלחמות. אולי משום שהמשרדים הללו מאפשרים להשתמש בהם כבמנגנונים מפלגתיים ביתר קלות מאשר משרדים גדולים יותר. רק משרד אחד נותר מיותם, אפילו שהוא נמצא בלב העניין הציבורי: משרד הבינוי והשיכון. זה לא מקרי.

מאז כהונת אריאל שרון כשר שיכון, לפני 30 שנה, המשרד הוא האחרון ביכולת ההשפעה שלו על התחומים עליהם הוא מופקד. שלישיית המשרדים המשפיעים ביותר על התחום הם האוצר, הפנים והמשפטים.

האוצר הוא האחראי על מתן תקציבים ועל פיזורם לפי האסטרטגיה שהוא מתווה. לדוגמה, השר ישראל כ"ץ אינו מייחס חשיבות לתוכניות הדיור, ולכן תוכנית ליצמן לדיור עוכבה זמן רב ויצאה לפועל רק לקראת הבחירות האחרונות (ולא במקרה). כפי שפורסם בגלובס, כ"ץ גם לא טורח לענות למכתבי התחינה של ליצמן להשקיע בתשתיות תומכות דיור. דוגמה אחרת לעוצמת האוצר, היא תוכנית מחיר למשתכן של משה כחלון, שהגיעה ממשרד זה. משרד השיכון היה רק אחראי למימושה.

משרד הפנים הוא האחראי הגדול על התכנון והבנייה בישראל באמצעות שליטתו על מינהל התכנון ועל כל ועדות התכנון והבנייה. בנוסף, הוא אחראי על הרשויות המקומיות, עוד נדבך חיוני בענף הדיור.

ואילו משרד המשפטים הוא האחראי על המעטפת המשפטית של הכול וכיום הוא המעצב העיקרי של החלופה לתמ"א 38 ולהסדרת ההתחדשות העירונית באמצעות חקיקה. "חוק קמיניץ" הוא דוגמה נוספת לחשיבותו הגדולה של המשרד הזה בכל הקשור לתכנון ובנייה בישראל.

משרד הבינוי והשיכון משייט בין הכול ומלקט פירורים. גם עוצמתו העיקרית של המשרד, המגיעה משליטתו על רמ"י, מוגבלת בסופו של דבר כי ללא אישורים מהגורמים האחרים, שר השיכון לא יכול להשתמש ברמ"י כראות עיניו.

ההשלכות של זה הן אסוניות מבחינת שרי הבינוי והשיכון. כי בניגוד לדברי השר לביטחון פנים אמיר אוחנה על תפקודו באסון מירון, הם לא אחראים באמת על התחום עליו הם מופקדים, אבל הם יוצאים אשמים ציבורית בבעיות הדיור. איזה פוליטיקאי רוצה ג'וב כזה?