כיצד יהפכו כספי הפנסיה שלכם את ההשקעה בחברות התשתית לכדאית

בסוף 2016 התכנסו 150 תושבים מול בניין עיריית ראש העין להפגנה ספונטנית נגד אוזלת ידה של מדינת ישראל בביצוע עבודות התשתית בהתאם לתנאי הסכם הגג שנחתם עם העירייה ב-2014. הניתוח שלנו באינפיניטי הצביע אף הוא על תרומתם הפוטנציאלית של אותם הסכמי גג לשחרור הפקק שנוצר בבנייה למגורים. ועם זאת, השגת היעדים והמטרות של אותם הסכמים מוטלת בספק.

הסכמים אלו אמורים לשמש כקטליזטור להקמת שכונות מגורים חדשות, תחת התחייבות המדינה להשקעה בתשתיות הנדרשות להקמת אותן שכונות, כגון גני ילדים, מבני ציבור, שטחי מסחר ודרכי גישה. אך כשהמדינה לא עומדת באותם הסכמים, הערים עלולות להגיע ל"אסון אורבני", כמו שציינו תושבי ראש העין באותה הפגנה.

חמש שנים חלפו, והתחזיות התגשמו. יציאה מהעיר בשעות העומס יכולה לארוך גם חצי שעה. עומס זה מתגלגל אל שתי הדרכים המובילות אל העיר, כביש 444 וכביש 5, אשר גם הם אינם עומדים במספר הרכבים המתנקזים אליהן.

המקרה של ראש העין אינו היחיד (ועל כך יעידו למשל הזוחלים בנתיבי איילון מראשון לציון ועד תל אביב), אבל הוא מלמד יותר מהכול עד כמה התכנון והביצוע של התשתיות בישראל לקוי וחלקי, במיוחד במסגרת הסכמי הגג.

יש לציין כי אין בעיה בבטיחותן או באיכותן של התשתיות במדינת ישראל, כי אם ביעילות תכנונן. יעיד על כך כביש 41 המרשים, אשר תוכנן להיסלל מכביש 4 עד נמל אשדוד, אך נסלל חלקית ונעצר באמצע החולות.

במשך שנים, התשתיות הציבוריות וקצב הקמתן לא עמדו בקנה אחד עם הצורך ההולך וגובר של מדינת ישראל. בעוד שבמקרה הטוב ההשקעה לא הייתה מספקת, במקרה הרע, כמו עם כביש 41, הקמת תשתיות מהותיות פשוט הוזנחה.

הנפגע המיידי של שנים ללא פיתוח תשתיות מתאים הוא הפריון במשק, המפגר בכ-30% אחרי הממוצע ב-OECD. חוסר ההשקעה מהותי כל כך, עד שגורמים רבים התריעו עליו פעם אחר פעם - החל מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, דרך מבקר המדינה, ועד בנק ישראל, שרק החודש התריע כי דרושים מהלכים דחופים כדי להתקרב לממוצע ה-OECD.

למדינת ישראל יש אתגרים רבים באשר להבטחת עתידה הכלכלי, עוד לפני עשרות מיליארדי השקלים הנגרעים מהתוצר עקב תשתיות לקויות, המובילות לאובדן עצום בשעות עבודה למשק.

רוחות של שינוי

המדינה פספסה לא מעט הזדמנויות לרפורמות ולשינויים במהלך השנים, עקב שיקולים פוליטיים (שבשנתיים האחרונות הפכו לשיתוק פוליטי, אשר סיכל כל אפשרות להוציא תוכניות גדולות אל הפועל), ובולט במיוחד אי-ניצול משבר הקורונה, והיכולת לבצע השקעות של פעם בעשרות שנים באמצעות אמצעי חירום. אך כעת נראה, כי תחום התשתיות עומד בפני היפוך מגמה אמיתי.

לראשונה זה שנים, אנחנו באינפיניטי מבחינים ברוחות של שינוי בתחום התשתיות, אשר יכולות ליצור רוח גבית אמיתית ולהזניק אותו קדימה. נראה כי הממשלה הנוכחית וכל ממשלה עתידית מבינות את הבהילות בשיפור התשתיות, כמו גם כי בלי קשר לתקציב מדינה המותאם לתוכנית השקעות גדולה, יש מקור אחר להשקעות אלה.

בשנה האחרונה מקבלי ההחלטות בישראל מגיעים למסקנה הברורה כי יש לתמרץ ולאפשר למשקיעים המוסדיים להגדיל את השקעתם בתשתיות בישראל. לציבור בישראל יש כ-2 טריליון שקלים בחסכונות פנסיוניים ובקרנות השתלמות, שאליהם הוא מפריש כל שנה כ-100 מיליארד שקלים נוספים, התרים אחר תשואה יציבה.

שיעור ניכר מכסף זה מושקע בנכסים פיננסיים אשר מניבים תשואה נמוכה המלווה בתנודתיות, ועקב גודלו של שוק ההון הישראלי, שיעור הולך וגדל מהתיק הפנסיוני מופנה להשקעות בחו"ל. למוסדיים יש עודף תזרים ענק, שאותו ישמחו להשקיע בתשתיות - סכומי עתק תמורת החזר סביר.

פתיחת הדלת לשיעורים גבוהים יותר מכספי החוסכים להשקעה בתשתיות בישראל תוביל לרווח כפול למשק - הפנסיות של הציבור ייהנו מתשואה יציבה וארוכת-טווח, שאינה קשורה לשוק ההון הסחיר, וקצב ההשקעות בישראל יגבר, ויתרום ישירות לתמ"ג.

ואכן, הסנונית הראשונה בכיוון זה נעשתה בחודש מאי, כאשר ועדת הכספים של הכנסת אישרה לגופים המוסדיים להגדיל את סך ההחזקות שלהם בחברות תשתית בשיעור של עד 35% מחברות אשר שוויין 300 מיליון שקל ומעלה, ועד 49% בחברות אשר שוויין נמוך מ-300 מיליון שקל. מהלך זה צפוי להוביל כ-100 מיליארד שקל להשקעה בתשתיות בשנים הקרובות, ואנחנו מאמינים כי עם כינונה של ממשלה חדשה, צעדים תומכים אלו יתגברו.

לכך ניתן להוסיף את צד הביקוש, כאשר מעבר לצורך הברור של המדינה, קיים זרז בדמות התקוממות השלטון המקומי על אי-קיום חלקה של המדינה בהסכמי הגג. "תרחיש ראש העין" הוביל 32 ראשי עיר, בהובלת יו"ר המרכז לשלטון מקומי חיים ביבס, "לכופף" את ידה של הממשלה, בהודעתם כי לא ימשיכו לפתח שכונות ופרויקטים חדשים למגורים בעירם לפני שהממשלה תדאג להשקעה מתאימה בתשתיות.

בכך הרשויות המקומיות שמות את הממשלה במקום שבו אם היא רוצה לאפשר המשך פיתוח נדל"ן למגורים באזורי ביקוש (שאותו כל ממשלה להוטה לקדם), היא תהיה חייבת להרים את הכפפה ולדאוג לפיתוח תשתיות מתאים, החל מתחבורה ציבורית ועד תשתיות מים ומבני ציבור.

הזווית של אינטל

וישנו גורם נוסף, שאינו פנימי או פוליטי, אלא גורם עסקי שקוראים לו אינטל. נכון לשנת 2019 (השנה האחרונה שבה אושר תקציב), תקציבי משרד האנרגיה, הכלכלה, הבינוי והשיכון ומשרד התחבורה יחדיו היו 33 מיליארד שקל. אינטל מתכננת להשקיע סכום זהה רק בהרחבת המפעל שלה בקריית גת בטווח זמן של כארבע שנים, ובתכנון גם הקמת שני קמפוסים של מחקר ופיתוח בירושלים ובחיפה, בהשקעה של כ-600 מיליון דולר נוספים. סכומים אלה שקולים לכמעט הכפלת השקעת החברה במתקניה בישראל, ובניגוד להשקעות אשר תלויות ישירות או בעקיפין במדינה, השקעתה של אינטל אינה תלויה באוויר, ומכרזים ראשונים אמורים להיסגר עד סוף השנה.

שילוב כל הגורמים הנ"ל צפוי להביא לתקופה של פעילות מוגברת מצד חברות התשתית בישראל, כפי שמעידה הצמיחה בצבר ההזמנות של השחקניות בשוק ברבעון הראשון של 2021, צמיחה הצפויה להתגבר ברבעון השני, עם המשך יציאת המשק ממשבר הקורונה והסרת המגבלות.

המצב כיום הוא שיש צורך מהותי בביצוע עבודות קבלנות תשתית והשקעות ענק בתחבורה ציבורית, בכבישים ובאנרגיה במדינת ישראל, אשר אליו מצטרף הביקוש הכבוש מצד השלטון המקומי ומצד אינטל.

הממשלה הזמנית פועלת לסלילת הדרך לקראת הקלת המימון על פרויקטים אלה בלי הכבדה מהותית על התקציב הממשלתי, זאת על-ידי הגדלת חלקם של הגופים המוסדיים הצמאים לתשואה במימון החברות והפרויקטים השונים. הקמת ממשלה קבועה צפויה להקנות עתיד תקציבי ולשחרר את פקק המכרזים. יש חברות שייהנו יותר מהיקף הפעילות הצפוי בשנים הקרובות, אך הוא אינו צפוי לדלג על אף חברת תשתית בישראל.

כיום חשיפה לתחום זה יכולה להיעשות על-ידי רכישה של מניות הסקטור באופן ישיר, מכיוון שאין קרנות סל או קרנות מחקות על תחום הקבלנות והתשתיות.

הכותבים הם רו"ח אמיר איל, יו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי, ליאור וקס, מנכ"ל אינפיניטי ניהול תיקים, וזיו אדאטו, מחלקת מחקר קבוצת אינפיניטי. הגורמים בכתבה עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים, לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם