קריירה מנהלים ברוורס, מהסוף להתחלה

רוב האנשים, ובכללם היועצים בתחומי תעסוקה וקריירה, טוענים שאין טעם לתכנן קריירה כי השוק מאוד דינמי ומשתנה, וממילא מה שתתכננו היום כבר לא יהיה רלוונטי מחר.

כדי להמחיש את גודל האבסורד, דמיינו שמכונית נעצרת לידכם והנהג שואל "סליחה, לאן אני צריך לפנות, ימינה או שמאלה?". האדם הסביר היה עונה בשאלה: "לאן אתה צריך להגיע?", אבל כשמדובר בקריירה, כמעט כולם בטוחים שהגיוני לגמרי לנסוע שנים בלי לדעת לאן.

ההתנהלות הבעייתית הזאת בולטת במיוחד בצמתים שבהם עובדים נדרשים להחליט אם לקחת תפקיד מסוים, או לחלופין כשעליהם לבחור בין כמה הצעות. הרוב הגדול חופרים בפרטי הפרטים, משווים שכר, מרחק מהבית, דומיינים, מידת העניין בתפקיד, עוצמת הכימיה עם המנהל העתידי ומה לא, אבל לא שואלים את עצמם לרגע אחד, "לאן התפקיד הזה לוקח אותי?".

איפה את רואה עצמך בגיל 45?

אז איך מנהלים קריירה? קודם כול קובעים יעד ריאלי לשיא שלה, נקודה ציון ברורה שלעברה נוסעים. את היעד הזה יש להגדיר ברחל בתך הקטנה, כלומר, הגדרת תפקיד מדויקת וסוג/גודל הארגון, ואז גוזרים תפקידים לאחור - מתכננים את התחנות שדרכן תגיעו אל היעד.

ניקח דוגמה פשוטה ונפוצה: מנהלת קטגוריה צעירה בחברה של כ-400 עובדים מקבלת הזדמנות לנהל מחלקה בחברה של 150 איש, בשכר קצת יותר גבוה. היא מאוד רוצה לנהל מחלקה, אבל השכר נמוך לדעתה והיא מתלבטת אם לחכות להזדמנות מתגמלת יותר. החלטה מושכלת מחייבת אותה להגדיר היכן היא רואה את עצמה בגיל 45, ואכן כשהתעמקה בשאלה היא קבעה יעד - סמנכ"לית שיווק בחברת מוצרי צריכה של 500 עובדים ומעלה, ובהמשך אולי אף מנכ"לית החברה.

ובכן, מנכ"לית היא כנראה לא תהיה (מסמנכ"לות שיווק כבר מזמן לא צומחים למנכ"לות), אבל הבחורה המוכשרת הזאת בהחלט יכולה לכבוש את כס סמנכ"לית השיווק בחברת מוצרי צריכה בינונית-גדולה. אלא שלשם כך היא חייבת להישאר בגזרת החברות הבינוניות לפחות. בנוסף, עליה להתמקד בחברות המשווקות לצרכן הסופי בתחומי מזון/משקאות/מוצרי צריכה/תקשורת וכדומה, ולא למשל ברשתות קמעונאיות או בחברות B2B. כמו כן, מומלץ שלא תזוז למקצועות אחרים בתחום השיווק, שמהם הסיכוי להתקדם לסמנכ"לות שיווק נמוך מזה של פרסום או מחקר ואסטרטגיה.

לעומת זאת, לו העדיפה קריירה בחברות קטנות ואינטימיות יותר, ההצעה שקיבלה הייתה טובה, למרות השכר הצנוע לדעתה. מדובר בחברה איכותית, ממותגת, כזו שפועלת בתחום שממוצב גבוה יותר, עם אופק לסמנכ"לות שיווק תוך 4-5 שנים, ופוטנציאל לנכס לעצמה תחומי אחריות נוספים ולהפוך לסמנכ"לית רבת השפעה.

יציבות, תפקיד או מותג?

ועכשיו דמיינו שמדובר באדם שצריך לבחור בין 2-3 אלטרנטיבות שכל אחת מהן יכולה "לזרוק" את הקריירה שלו למסלול אחר או חלילה לתקוע אותו בדרך ללא מוצא. לדוגמה בוגר מדעי הרוח או החברה, שהפך למנהל מוצר בחברת סמי-הייטק (למשל בתעשיית הדפוס) ואחרי כמה שנים גילה שבהעדר השכלה/הכשרה טכנולוגית הוא לא יכול לנהל מוצר באף חברת הייטק אמיתית.

ומה אם מדובר במי שכבר עבר את שיא הקריירה? גם הוא צריך לנהל אותה ברוורס, אבל אז המטרה איננה קידום אלא הארכת שלב הסטגנציה ככל שניתן, תוך צמצום שלב הדעיכה למינימום. נקודת היעד היא סוף הסטגנציה שאליה רצוי להגיע בחברה יציבה וידידותית לעובדים מבוגרים, מה שאומר מתן משקל רב לאופק התעסוקתי ופחות להגדרת התפקיד, לעתים אף על חשבון מיתוג המעסיק.

מתי מתחילים לתכנן? ומה עם השינויים בשוק? אין בעיה. תוכניות אף פעם לא חקוקות באבן, ממילא יש לעדכנן אותן אחת לכמה זמן בהתאם לשינויים ולאילוצים, שלכם ושל השוק. רק אל תיסעו ללא יעד ברור. תכננו לטווח ארוך כבר משלב הבחירה מה ללמוד, וזיכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה