בדרך לממשלה ה-36 יש מנצח אחד גדול, ולא קוראים לו נפתלי בנט

עם ממשלה, בלי ממשלה ואפילו אם איכשהו ניגרר לסיבוב בחירות חמישי ברגע האחרון - אפשר להכתיר מנצח אחד בבחירות לכנסת ה-24: יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד.

לאחר שנתניהו קיבל לידיו את המנדט, המריא לפיד לארה"ב וחטף ביקורת נוקבת על נטישת המערכה, אולם מאז התנהל כשהוא עושה הכול כדי להרכיב ממשלה, גם כשהוא לא צפוי לעמוד בראשה מלכתחילה.

גדעון סער היה זה שצייץ על כך שהוא מניח את האגו בצד, מי שביצע את זה היה לפיד.

באופן מפתיע, כשהוא עם המפלגה הגדולה ביותר בגוש "רק לא ביבי" שהלך והתהווה עוד לפני הבחירות ועוד יותר לאחריהם, הודיע לפיד כי מי שיעמוד בראש הממשלה הוא נפתלי בנט עם שבעה מנדטים בלבד (שירדו לשישה). גם כאשר בנט, ראש הממשלה המיועד, הודיע שלא ימשיך במשא-ומתן מולו בזמן מבצע שומר החומות, המשיך לפיד במגעים שנראו חסרי סיכוי ואף חתם הסכמים מול חלק מהמפלגות. ולא רק זו, לפיד לא נלחם על תפקידים כמעט עבור מפלגתו למעט תפקיד יו"ר הכנסת כדי שלא להוסיף עוד מוקשים למשא-ומתן הבעייתי לכתחילה.

הוויתור על ראשות הממשלה כדי להרכיב ממשלה גרם למחנה השמאל בפעם הראשונה להסתכל על לפיד מלמטה למעלה ולהעריך את מאמציו. לראשונה הכתירו מי שהתעלמו ממועמדותו לראשות ממשלה שנה אחרי שנה למנהיג. הוא ויתר על הכבוד שבראשות ממשלה על הנייר לטובת ממשלה בפועל, וזכה לשבחים. שניים שבטח מסתכלים בעיניים כלות על מהלכיו האחרונים הם: יעלון שעזב אותו בתחילת הדרך, וגם שותפו הוותיק עפר שלח שקראו תיגר על יכולתו לעמוד בראשות המפלגה ולנצח.

ובכל זאת, גם אם יקרה פנצ’ר של הרגע האחרון, לפיד סלל את דרכו לראשות מחנה המרכז שמאל. הוא הוכיח שהוא לא צריך שיציבו מעליו גנרלים חסרי ניסיון, ושאת המלאכה הפוליטית הוא יודע לעשות לגמרי לבד. מה שלפיד לא הצליח להרוויח במשך 8 שנים בפוליטיקה, את אמון השמאל, הוא הרוויח בחודשיים האחרונים.

השאלה היחידה עד לפעם הבאה היא האם מחנה השמאל-מרכז ייגמל מהנטייה להמליך בכל מערכת בחירות שחקן חדש, ולנפנף אחר כבוד את ההוא שהיה.