האינפלציה כבר כאן, ובטווח הארוך יש לחץ גדול על המחירים לעלות. אבל בין עכשיו ואז ישנה השאלה הגדולה למשקיעים ולכלכלה: האם הפדרל ריזרב צודק במחשבה שעליות המחירים שאנו רואים כעת הן זמניות וירדו בחזרה בשנה הבאה?
ישנם אנשים בפד שכבר מתחילים לפקפק בכך, ומדברים על השאלה מתי יהיה נכון להפסיק חלק מהסיוע אפילו בזמן שהם ממשיכים לקדם את הרעיון שהאינפלציה תפסיק לצמוח מעצמה.
הטיעון שהאינפלציה זמנית הוא פשוט. הביקוש מצד לקוחות קיבל עידוד מסיבי מכספי הסיוע והפתיחה מחדש של ביקוש שרוסן. ההיצע לא מספיק בגלל מלאים קטנים והקטנת ייצור בזמן המגפה, עובדים שלא רצו לחזור לעבוד ומגבלות קורונה על ייצור. כתוצאה, יש כמה עליות מחירים יוצאות דופן בתחומים צרים, כמו מכוניות משומשות שכעת עולות יותר. עליות המחירים האלה יירגעו ברגע שהכסף העודף יוצא והעסקים יחזרו לקצב רגיל.
הקושי הוא איך לבחון אם זה נכון, בגלל שרבים מהמדדים הרגילים אינם מספיקים בגלל עצם קנה-המידה של החזרה אחרי המגפה. ישנם שלושה תחומים רחבים שצריך לצפות עליהם: כוח העבודה, הביקוש בקרב צרכנים וציפיות האינפלציה.
עובדים יכולים לספוג אינפלציה דרך העלאות בשכר. אין מספיק עובדים, אז השכר עולה. לעובדים האלה יש יותר כסף להוציא, כך שמחירי סחורות ושירותים עולים. העובדים מבקשים העלאת שכר, וחוזר חלילה.
ישנן עדויות אנקדוטליות רבות לכך שהשכר עולה, בייחוד לעובדים במדרגה התחתונה בסולם התעסוקה. עם מספר שיא של מקומות ריקים, עסקים מדווחים שהם מעלים את השכר ומציעים בונוסים מיוחדים על העסקה, וכמה חברות גדולות מאוד, כולל אמזון ומקדונלד, הגדילו את השכר בתוך כך שיש להן מחסור בעובדים.
הפדרציה הלאומית של עסקים עצמאיים מצאה שהחשש הגדול ביותר של בעלי עסקים קטנים גם במרץ וגם באפריל היה איכות כוח העבודה, בזמן שהם העסיקו בכמויות. באופן דומה, סקר הייצור שערך הפדרל ריזרב של ריצ'מונד במאי הצביע על המחסור החמור ביותר בבעלי מיומנויות מאז שהחלו לברר לגביהן ב־2010.
אבל האם מדובר במצב קבוע? המקרה של אינפלציה הוא מקרה בו מצאי העובדים כבר לא מתאים לכישורים שהמעסיקים זקוקים להם, ועליות שכר בתחתית יחלחלו מעלה כשעובדים בכירים יותר ידרשו העלאות על-מנת לשמור על יתרונם היחסי. החלק השני של זה נשמע סביר, אבל את הראשון קשה יותר להבין. בטח, הסגרים של שנה שעברה האיצו אימוץ של חיים מקוונים ואולי עודדו עובדים מבוגרים יותר לפרוש, אבל האם הכלכלה באמת השתנתה עד כדי כך?
מה שיותר סביר הוא שהמחסור בעובדים מונע על-ידי שילוב זמני בין חששות קורונה ודמי אבטלה גבוהים יותר, ההופכים עבודה לפחות אטרקטיבית, ובנוסף הורים שאין להם פתרון לטיפול בילדים בזמן שבתי הספר סגורים. החששות האלה יפוגו עם הפצת החיסונים, ההטבות הפדרליות יפקעו מתוקף בספטמבר ובתי הספר ייפתחו. עד ספטמבר, 9.8 מיליון המובטלים ו־8.1 מיליון המשרות הפנויות אולי כן ימצאו מכסה לכל סיר, והמחסור בכישורים והלחצים על השכר המתלווים אליו יתפוגגו.
אנחנו נגלה בוודאות רק בספטמבר; אם כמה אנשים מובטלים בחרו לא לעבוד, או לטפל בילדים, הם בטח ירצו לחזור לעבודה מרגע שדמי האבטלה יהיו נמוכים ובתי הספר ייפתחו. בינתיים, הסתכלו על שיעורי האבטלה במדינות הרפובליקאיות שבחרו לקצץ הטבות מוקדם על-מנת לראות אם יותר אנשים חוזרים לעבודה. בספטמבר, חפשו סקרים כמו סקר NFIB והסקר של הפד של ריצ'מונד על-מנת לראות אם המחסור בכישורים שוכך, והמשיכו להקשיב לכל מה שהחברות אומרות על השוליים, בזמן שהן מתחבטות בשאלה האם לספוג את עלויות השכר הגבוהות יותר או להעביר אותן ללקוחות.
צרכנים יצאו מהסגר מלאים מזומנים, והם מוציאים אותו בקדחתנות מאז שחנויות, הברים ופעילויות הפנאי חזרו. סקר בקרב מנהלי רכש שערכה חברת IHS Markit הראה שהזמנות חדשות ברחבי הכלכלה הגיעו לרמות הגבוהות ביותר שנרשמו מאז מאי, והכל פורח.
זה חסר תקדים שהכנסה של משק בית תשתפר בתוך מיתון כפי שקרה בשנה שעברה, אז אנו צריכים להיות צנועים בבואנו לנבא מה יקרה הלאה. אפשרות אחת היא שמשקי בית יוציאו חלק מהחסכונות שלהם אבל ימשיכו לחסוך יותר מאשר בעבר במזומן בהתכוננות לצרות עתידיות, בזמן שמחירים גבוהים יגרמו לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם מוציאים כסף. במקרה כזה, הביקוש הנוכחי ידעך וייגמר.
עוד אפשרות היא שצרכנים יחליטו שמדובר בשידור חוזר של שנות ה־20 העליזות וירצו לחגוג, לבזבז את כל ערמת החסכונות; הוסיפו לזה העלאות שכר ויהיה להם אפילו יותר להוציא. אם זה יקרה, הביקוש עשוי להישאר גבוה זמן רב, ולשמור את הלחץ על ההיצע והמשכורות. הוסיפו חברות המשקיעות בניסיון להדביק את הביקוש והתנאים יהיו במקום לפריחה, עם אינפלציה שתמשיך לעלות אלא אם הפריון יעלה או כוח העבודה יגדל.
הסתכלו על ההוצאה בקרב צרכנים וחסכונות על-מנת להעריך את הסנטימנט, וצפו בהשקעה מצד תאגידים כמדד גס עתידי לגבי פריון בהמשך הדרך.
ציפיות אינפלציה יכולות להגשים את עצמן, והפד מסתכל עליהן מקרוב. ציפיות האינפלציה לשנה אחת מלקוחות הגיעו ל־4.6% במאי, לפי סקר של אוניברסיטת מישיגן, השיעור הגבוה ביותר מאז הפריחה בסחורות סיניות של 2011. עם זאת, ציפיות לטווח ארוך של 3% הן עדיין הגבוהות ביותר מאז 2013 ולא אמורות להטריד את הפד יותר מדי, בעוד ששיעור האינפלציה לטווח ארוך המועדף על האוצר קרוב למטרה של הפד של 2%. על אלה, יחד עם תחזיות הכלכלנים, צריך לצפות מקרוב. אם הציפיות יפסיקו להיות מעוגנות למטרה של הפדרל ריזרב, קובעי המדיניות יתחילו לחשוש מאוד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.