בימים האחרונים פרסמה אופ"א בדוח מיוחד את הנזקים שעשתה מגפת הקורונה בכדורגל האירופי - ההערכה היא כי המועדונים מהליגות הבכירות ביבשת הפסידו 8 מיליארד אירו בעונה ורבע ששוחקו תחת הנגיף. את תופעת הלוואי נראה בשנים הבאות, אחרי שהתברר כי החובות של המועדונים צמחו בתוך עונה אחת ב-35%. הערכות מדברות על חלק מהקבוצות הבכירות שיצטרכו כחמש שנים להתנהל אחרת לגמרי, בצמצום שהן לא מכירות, רק כדי להביא את החובות לשיעור הקודם שלהם. אחרות יגיעו לפשיטות רגל.
מבחינת אופ"א, ארגון הכדורגל האירופי, הבשורה הטובה ביותר הגיעה מפורטו בסוף השבוע - גמר ליגת האלופות ששוחק מול קהל של כ-14,000 צופים. אמנם רק שליש מתכולת האצטדיון אבל סוג של תו תקן לנורמליות שמגיע בדיוק בזמן עבור אופ"א, שתוציא לדרך את טורניר יורו 2021 ב-11 ביוני. כדורגל עם קהל הוא כבר סיפור אחר, בוודאי עבור החוויה ותחושת החזרה לשגרה, אבל בעיקר מבחינה כלכלית לאור העובדה שהקהל (באמצעות מכירת כרטיסים ומנויים ופעילות עסקית באצטדיון) אחראי לכרבע מהמחזור בכדורגל המקצועני.
איך הולך להתנהל היורו תחת המגפה? כמה ירוויחו הנבחרות שישתתפו בטורניר בעקבות הירידה הצפויה בהכנסות? ועד כמה הסתבכה אופ"א עם ההחלטה לשחק את היורו במספר מדינות?
אי שוויון
מישל פלאטיני הצרפתי כבר מזמן לא נשיא אופ"א, אחרי שהודח מהתפקיד בשנת 2015 בחשד לשחיתות. אבל את הירושה שהותיר לבאים אחרים הוא לא היה יכול לדמיין. פלאטיני הוביל קצת לפני הדחתו להחלטה כי יורו 2020 יהיה טורניר ניסיוני שיתקיים ב-13 ערים שונות ברחבי היבשת במקום במדינה אחת מארחת. עם ההחלטה המורכבת הזאת שהפכה למורכבת עוד יותר בגלל הקורונה מתמודדת כעת אופ"א.
כאשר נקבע במרץ 2020 כי לא ניתן לקיים את היורו במועד והוחלט לדחות אותו בשנה, החליטה אופ"א בסופו של דבר לשמור על הפורמט המפוזר שאליו התחייבה ולא לעשות טורניר "בועה" בעיר אחת או שתיים כמו שעשתה אז ה-NBA. לאחר שינויים קלים ו"הדחתן" של בלגיה ואירלנד, נקבע כי 24 הנבחרות ישחקו את הטורניר ב-11 מדינות שונות - אנגליה, סקוטלנד, ספרד, איטליה, גרמניה, הולנד, דנמרק, רוסיה, רומניה, הונגריה, אזרבייג'אן.
העובדה שלכל מדינה יש חוקים משלה יוצרת חוסר שוויון שישפיע על הנבחרות, אבל בעיקר על האוהדים. אופ"א כפופה להחלטה של כל מדינה לקבוע לעצמה את חוקי ההתקהלות והתפוסה באצטדיונים. כך נוצר מצב מוזר: בעוד שבמינכן מאשרות ההנחיות המקומיות למלא את אצטדיון אליאנץ ארינה בכל אחד מארבעת המשחקים שיתקיימו בו ב-22% מתפוסת הקהל (14,500 צופים), באצטדיון בקופנהגן תותר כניסה של 45% מהתכולה וכך זה משתנה ממדינה למדינה. המדינה שבה חוויית הכדורגל תהיה מקסימלית היא הונגריה - באצטדיון בבודפשט הוסרו לחלוטין ההגבלות והתפוסה המותרת היא 100%. האוהדים שיצפו בטלוויזיה, או אלו שירצו לנסוע למשחקים, יחוו באותו יום בדיוק שתי חוויות שונות - במקום אחד ישחקו עם הרבה קהל, במקום אחר עם מעט וכו'. מוזר, אבל עדיף על כלום.
לונדון נבחרה לארח את שלושת המשחקים הגדולים של הטורניר (שני חצאי הגמר והגמר). ההימור הזה עוד עשוי להשתלם מאוד. מצב החיסונים באנגליה מתקדם בהשוואה לשאר היבשת ולפי הדיווחים ייתכן מאוד שכבר בימים הקרובים, או לכל המאוחר תוך כדי הטורניר, יודיעו האנגלים כי הם מסירים לחלוטין את המגבלות ושלושת המשחקים המסיימים בוומבלי יתקיימו עם תפוסת קהל מקסימלית של 90,000 צופים. מי יכול להאמין שרק לפני חודשיים עוד עסקו בשאלת קיומו של הטורניר לאור התחלואה באירופה, וכעת מדברים על גמר בוומבלי לעיני 90,000 איש.
זה לא נגמר כאן כמובן. גם הכניסה לאצטדיונים תלויה בכל מדינה ובהחלטות הקורונה שלה. בחלק מהאצטדיונים נדרשת בדיקת קורונה, בחלק מהם מספיקה תעודת מתחסן. בחלק יש הקלות למקומיים אבל זרים שיגיעו ידרשו לאישורים נוספים. ולא כל הנבחרות יכולות להיות מלוות על ידי אוהדיהן - על אוהדי אוקראינה שתשחק את משחקי השלב הראשון בהולנד נאסר להגיע למדינה. "זה עצוב, איבדנו את השחקן ה-12 שלנו", אמר שוער נבחרת אוקראינה אנדריי פיאטוב.
כסף ומענקים
אופ"א נקלעה לסיטואציה כלכלית לא מתוכננת בעקבות הדחייה של הטורניר, ולפי הדוחות הכספיים של הארגון נאלצה לסיים את עונת 2019/20 בהפסד של כ-73 מיליון אירו, במקום התכנון הראשוני שנבנה על היורו והיה אמור להביא את העונה לרווח של מאות מיליוני אירו.
אבל אופ"א היום כבר פחות תלויה ביורו. גורם ההכנסה העיקרי שלה הוא עדיין ליגת האלופות, וזו מתנהלת כזכור בכל שנה. גם הרזרבות של אופ"א מאפשרות לה להמשיך ולנוע פחות או יותר ללא חשש משמעותי. האמידות הכלכלית של אופ"א הובילה אותה להודעה כבר כשהחל המשבר כי בכל מקרה הנבחרות שישתתפו ביורו יקבלו את הבונוסים שהובטחו להן.
בסך הכל תשלם אופ"א לנבחרות המשתתפות 371 מיליון אירו. הסכום שמובטח לכל נבחרת שנכנסה יעמוד על 9.25 מיליון אירו, ומכל והלאה הסכום הולך ועולה לפי ההצלחה בטורניר. הנבחרת שתניף את הגביע ב-11 ביולי בוומבלי יכולה להבטיח לעצמה 34 מיליון אירו בסך הכל. להתאחדויות כדורגל אירופיות מובילות כמו גרמניה, אנגליה או ספרד זה לא כסף עצום - אבל הוא משמעותי מאוד בעקבות משבר הקורונה.
האם 371 מיליון אירו הם סכום משמעותי? תלוי איך מסתכלים על זה. ביורו 1992 שאותו אירחה שבדיה אופ"א חילקה 44 מיליון אירו לבד. בהשוואה ליורו הקודם העלתה אופ"א את הפרסים ב-23%, ובהשוואה ליורו 2012 הפרסים כמעט הוכפלו (עלייה של 89%). אבל אין מה להשוות למשל לליגת האלופות שחילקה העונה לקבוצות המשתתפות כ-2.3 מיליארד אירו.
למה הפער הזה, למה אופ"א מעבירה למשתתפות בקושי 15% ממה שהיורו מייצר עבורה, בעוד שליגת האלופות מעבירה כ-80% מההכנסות למשתתפות? עניין של מדיניות ופוליטיקה. הטורניר הזה נועד מבחינת אופ"א לשרת את כל ההתאחדויות האירופיות והכדורגל האירופי. מהטורניר הזה נהנית גם התאחדות הכדורגל של ישראל, ולמעשה כל ההתאחדויות שהנבחרות שלהן לא העפילו - והוא מועבר באמצעות כספי "סולידריות". עבור ההתאחדויות הקטנות, כמו ישראל, הקיום של היורו והכסף שנכנס לאופ"א הוא הרבה משמעותי.
ויש גם את העניין הפוליטי כמובן. אופ"א נמצאת תחת לחץ עצום של קבוצות ליגת האלופות להעביר אליהן יותר ויותר כסף, לחץ שהתבטא לאחרונה בניסיון לפרוש ולהקים את הסופרליג. במלים אחרות, בלתי אפשרי להעביר כספים של המועדונים מליגת האלופות ולפזר אותו בין התאחדויות היבשת. עם כספי היורו אפשר לעשות פחות או יותר הכל.
בוקסה: שיטת המשחקים החדשה
שיטת המשחקים ביורו הנוכחי תהיה אחרת לגמרי. זו הפעם השנייה שאופ"א מוציאה לדרך טורניר עם 24 נבחרות. מי זוכר שהטורניר הזה שיצא לדרך ב-1960 שוחק עד 1980 עם 4 נבחרות בלבד. ההתנפחות הזאת נועדה לשלב עוד נבחרות במעגל, ובכך לייצר עוד תוכן (כלומר משחקים) שיכניס עוד כסף מזכויות שידור וממכירת כרטיסים וספונסרים.
בכל מקרה, לכל אחת מ-24 הנבחרות מובטחות לפחות 3 משחקים בשלב המוקדם. בשלב המוקדם לכל נבחרת יהיה אצטדיון "שלה" שבו היא תשחק בין 2 ל-3 משחקים. הנבחרות שהמדינות שלהן ייארחו משחקים קיבלו כמובן את הזכות לשחק בבית כמעט את כל משחקי השלב המוקדם. למשל, איטליה שמשחקת בבית 1 תשחק את כל 3 משחקי השלב הראשון שלב באולימפיקו ברומא. אבל זה לא קורה אצל כולן - למשל, סקוטלנד שמשחקת בגלזגו תארח שם שני משחקים אבל תנדוד במשחק השלישי ללונדון למשחק מול אנגליה.
בכל מקרה, הנבחרות יהיה במצב נדידה מתמיד. כל נבחרת קיבלה "בייס" שאליו היא חוזרת בתום כל משחק, וזה לא בהכרח במדינה שבה היא משחקת. צ'כיה, למשל, כבר הודיעה השבוע כי החליטה שלא להשתמש בבייס שהוקצא לה באדינבורו והיא תטוס מיד אחרי כל משחק הביתה לפראג, ואחרי יומיים-שלושה תעשה את הדרך חזרה בטיסה למשחק הבא שלה.
אחרי השלב הראשון תתחיל "הנדידה הגדולה" ברחבי היבשת. מבחינת השחקנים מדובר בטרטור משמעותי, וזה לא פשוט ולא נעים אחרי עונה מתישה, אבל בעיקר עבור האוהדים - גם לאוהד שרוף יהיה קשה לרוץ אחרי הנבחרת שלו לכל האצטדיונים באירופה, כאשר התפוסה באצטדיונים היא מופחתת וכאשר לכל מדינה יש את מגבלות אחרות בהקשר של הקורונה. במלים אחרות, רוב הסיכויים שככל שנתקדם בשלבי ההכרעה נראה באצטדיונים בעיקר אוהדים מקומיים שהמשחקים נערכים אצלם ולא ממש את אוהדי הנבחרת המשחקת.
בתום השלב הראשון יעפילו לשמינית הגמר שתי הראשונות מכל בית (סה"כ 12 נבחרות) ואליהן יתווספו 4 הקבוצות שסיימו במקום השלישי עם המאזן הטוב ביותר. 16 הנבחרות משמינית הגמר והלאה ישחקו בשיטת נוק-אאוט עד לגמר בוומבלי ב-11 ביולי.
11 הערים המארחות:
לונדון, גלזגו, סביליה, מינכן, אמסטרדם, קופנהגן, רומא, בודפשט, בוקרשט, באקו, סנט פטרסבורג
מענקים לכל משתתפת:
9.5 מיליון אירו עבור השתתפות בטורניר
שלב הבתים - 1.5 מיליון אירו לניצחון, 750 אלף אירו לתיקו
העפלה לשמינית גמר: 2 מיליון אירו
העפלה לרבע גמר: 3.25 מיליון אירו
העפלה לחצי גמר: 5 מיליון אירו
פינאליסטית: 7 מיליון אירו
מנצחת הגמר: 10 מיליון אירו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
