העידן בו סיוע הומניטארי הופך בן רגע לנשק, טילים ומנהרות טרור חייב לבוא לקיצו

מבצע "שומר החומות", כמו מבצעים אחרים בעזה, הדגיש שוב עד כמה שחקנים בינלאומיים, ארגונים לא-ממשלתיים ומוסדות האו"ם אינם שולטים בכסף המועבר לרצועה. חוסר השקיפות ולקיחת האחריות מצד המדינות התורמות בכל הנוגע לכספי הסיוע ההומניטארי לעזה הובילו שוב ושוב להסטת כספי הסיוע לייצור טילים ובניית מנהרות טרור. כספי הסיוע הבינלאומי אפשרו לחמאס לייצר אלפי רקטות וטילים ולבנות קילומטרים רבים ממערך המנהרות מתחת לעיר עזה. אחרי כל סבב, הפלסטינים פותחים בגיוס תרומות ומדינות העולם פותחות את הארנק.

יש צורך לגבש וליישם נהלים ודרכי פעולה על מנת למנוע מארגוני הטרור בעזה לחמש עצמם מחדש. מלבד סיכול של העברת אמצעי הלחימה והכסף האיראני, יש לחשב מחדש את האופן בו מנהלים את הסיוע ההומניטארי לרצועה.

זה לא סוד שהחומרים וכספי הסיוע הבינלאומיים מהווים את המשאב העיקרי להתחמשות החמאס והפלגים. לפני שלוש שנים, שירות הביטחון הכללי חשף מנגנון העברת כספי סיוע הומניטארי לבניית מנהרות, על ידי נציג ארגון World Vision באזור. הוא מואשם כי העביר 50 מיליון דולר מכספי הסיוע של הארגון לחמאס - כספי סיוע שנתרמו מממשלת אוסטרליה. במקרים אחרים, עובדים של סוכנויות או"ם בעזה הורשעו בסיוע לארגוני הטרור באמצעות העברת משאבים אלה. המחקר המפורט של NGO Monitor תיעד גם את הקשרים בין חלק מהארגונים הלא-ממשלתיים בעזה, הממומנים על ידי ממשלות אירופה, לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין.

נדרש מנגנון פיקוח

בדיוק כמו שהמדינות התורמות עצמו את עיניהן כאשר כסף עבר לארגונים המקדמים דמוניזציה של ישראל, אנטישמיות ו-BDS - כך הן כשלו לגבי הבקרה על הסיוע לעזה. לכן, נדרשים צעדים קונקרטיים, אולי מרחיקי לכת, שיביאו ליצירתו של מנגנון פיקוח שיבטיח שהכסף לא עובר להתחמשות החמאס, ובו זמנית ימשיך לשרת את מטרתו ההומניטרית.

נתחיל עם המובן מעליו - כל מימון ישיר או עקיף ממדינות, שמגיע לארגוני "זכויות אדם" או סיוע הומניטארי" בעלי קשרים מכל סוג לארגוני טרור, יופסק לאלתר. האמירה הזאת צריכה להיות מוסכמת בין ישראל לבין המדינות התרומות, ולהוות את העיקרון המנחה בנושא זה.

אבל סיסמאות על הפסקת המימון או הסדרתו אינן מספיקות. למשל, כל הגופים המעניקים סיוע לעזה, כולל מוסדות האו"ם (ובכללם OCHA ו-UNRWA), ארגונים לא-ממשלתיים וסוכנויות ממשלתיות יצטרכו להציג יכולת מנהלתית, טכנולוגית ותקציבית על מנת לנטר מקרוב את השימוש בכסף ובמשאבים אותם הם מעבירים לעזה. התורמים יצטרכו להקציב לפחות 10% מתקציב המיועד לעזה לשכירת צוות מאומן שיהיה אחראי על וידוא השימוש בכסף. דרישות אלו יגובשו כחלק מתהליך האישורים של מתאם הפעולות בשטחים. בנוסף, על כל הגופים התורמים לפעול בשקיפות מלאה בפני הציבור הכוללת דוחות רבעוניים המפרטים את החומרים שהוכנסו לעזה, הדרך בה הם מועברים, ומנגנוני הפיקוח שהופעלו על מנת להבטיח שהכסף והחומרים לא מגיעים לתשתיות טרור.

גם לכנסת ישראל יש תפקיד חשוב למלא על מנת להבטיח שהתהליך מתבצע כהלכה ולהתמודד עם האתגרים אותם שהוא מציב. אחת ההצעות היא הקמת ועדת משנה לוועדת חוץ וביטחון שתפקידה יהיה לפקח ולוודא על יישום ההמלצות. ועדה זו תיפגש באופן תקופתי עם נציגי הממשלות התורמות, נציגי סוכנויות או"ם וארגונים לא-ממשלתיים ותפקח על התהליך.

העידן בו סיוע הומניטארי הופך בן רגע לנשק, טילים ומנהרות טרור חייב לבוא לקיצו. רק לקיחת אחריות ושקיפות מלאה של המדינות התורמות, לצד הובלה ופיקוח של הממשלה הישראלית יוכלו להביא לעידן חדש.

הכותב הוא נשיא מכון המחקר NGO Monitor ומייסד התוכנית לניהול סכסוכים באוניברסיטת בר-אילן