הקורונה הוכיחה: חייבים לשמור על הצוותים הרפואיים - גם בשגרה וגם בחירום

השנה החולפת, "שנת הקורונה", כיוונה זרקור לעבר אוכלוסיית עובדי הבריאות. עובדים אלה, שבחרו במקצועות שייעודם הבאת מרפא ומזור לחולים, זכו במהלך שנה זו להכרת תודה והוקרה הן מן התקשורת והן מן הציבור. בד בבד עם חשיפת העשייה הברוכה של הצוות הרפואי, התעוררה גם ההכרה בכך שעובדי מערכת הבריאות מסכנים במהלך עבודתם את בריאותם ובריאות משפחותיהם ולעיתים אף את חייהם. הצורך באמצעי מיגון מתאימים, המחסור במסכות וכפפות, ודמותם של "לוחמי הקורונה" העטויים חליפות מגן עלו שוב ושוב לסדר היום.

ראוי להזכיר כי עובדי בריאות היו חשופים לסיכונים בריאותיים לפני מגפת הקורונה ויהיו חשופים לסיכונים מקצועיים גם לאחר שזו תיעלם. במסגרת עיסוקם, נחשפים עובדי בריאות לגורמים זיהומיים, חומרים כימיים שחלקם רעילים ואף מסרטנים, קרינה מייננת, חומרים מגרים ואלרגנים ועבודה ממושכת תוך מאמצים פיזיים וארגונומיה לקויה.

גם עבודת המשמרות המפרכת, אותן משמרות ידועות לשמצה של 26 שעות ויותר, פוגעת בבריאות הצוות הרפואי ומגבירות את הסיכון להשמנת יתר, סכרת, יתר לחץ דם ואף לסוגים מסוימים של סרטן. לתנאים אלה מתווספת כמובן הדרישה לתפקד באופן מיטבי תחת לחץ מתמשך, תוך התמודדות יומיומית עם מצוקה, סבל ואף מוות.

מלבד האפשרות של הידבקות במחלות בעת טיפול בחולים, קיים גם החשש להדבקה ממגע בנוזלי גוף ולעיתים אף עקב שהייה באותו אזור עם אדם חולה. אחת החשיפות הייחודיות לעובדי הבריאות הינה חשיפה לנוזלי גוף אדם והידבקות במחלות זיהומיות עקב דקירות ממחטים וכלים חדים אחרים. לחשיפה תעסוקתית זו משקל ניכר - בריאותי, חברתי וכלכלי.

רבים מעובדי הבריאות חשופים, במידה זו או אחרת, לנוזלי גוף ולסכנה של דקירה תאונתית ממחט או כלי חד. בקרב עובדי הבריאות מצויים בסיכון גבוה במיוחד אותם עובדים המבצעים פעולות פולשניות מועדות לחשיפה (פפמ"ח), שהן פעולות בהן לא ניתן לשמור על קשר עין קבוע עם היד המבצעת את הפרוצדורה. קבוצה זו מונה למעלה מעשרים אלף עובדים, מתוך כמאתיים אלף עובדים העוסקים במקצועות הבריאות, וכוללת מנתחים, רופאים בתחומי היילוד והגניקולוגיה, רופאים מרדימים, אחיות, מיילדות, רופאי שיניים שינניות ועוד.

רופא מנתח צפוי להידקר במחט לא סטרילית למעלה מ-200 פעמים במהלך חייו המקצועיים. כל דקירה מהווה למעשה חשיפה פוטנציאלית להידבקות במחלות זיהומיות העוברות במגע עם דם. לא לכל מחלה כזו יש חיסון מתאים. בעוד שהחיסון כנגד הפטיטיס B, הניתן לכל עובד בריאות הנמצא בסיכון להיחשף לנוזלי גוף, מקטין משמעותית את התחלואה במחלה בקרב העובדים, לא קיימים נכון להיום חיסונים כנגד נגיף הפטיטיס C ונגיף האיידס.

כל דקירה של איש צוות מעמידה אותו בסכנת הדבקה ותחלואה במחלה שעשויה להיות קשה, מגבילה ולעיתים אף קטלנית. במהלך כל מיליון פרוצדורות פולשניות המבוצעות על ידי הצוות הרפואי, צפויות להתרחש כמעט 2500 הדבקות בנגיף הפטיטיס B, עד 500 הדבקות בנגיף הפטיטיס C וכמעט 250 הדבקות בנגיף האיידס. הסיכוי של רופא מנתח, שהחל את עבודתו בריא, להפוך לנשא של הפטיטיס C במהלך הקריירה המקצועית שלו, קרוב ל-7%!

דקירת מחט תאונתית דנה את העובד הנדקר לסדרה ארוכה של בדיקות המתפרשת על פני כשלושה חודשים, עד להסרת החשש להדבקה במקרה הטוב. לטרחה ולזמן הנדרש מתווספים גם החשש, אי הוודאות והפחד מפני מחלה העשויה לפגוע לא רק בבריאותו של העובד עצמו, אלא חלילה להדביק גם את יקיריו או מטופליו.

הצורך בפניה מיידית לבדיקות בעת הדקירה, לעיתים באמצע תורנות או משמרת עמוסה, מעמידה לא פעם את העובד שנפגע בדילמה נוספת - האם לעצור את מהלך העבודה "רק" כדי לטפל בעצמו? כך קורה לא פעם שצוות רפואי מסור וחרוץ עשוי להזניח את עצמו ולסכן את בריאותו.

האמירה "an ounce of prevention is worth a pound of cure" מיוחסת לאישים רבים, אך אין ספק שהיא נכונה. ככל שהרפואה ממשיכה להתקדם, מתגברת ההבנה בנוגע לחשיבותה של המניעה. למגינת ליבנו, לא פעם אנו מוצאים את עצמנו עוסקים במניעה שלישונית, דהיינו, בקרת נזקים: צמצום התחלואה ומניעת התקדמותה בקרב מי שכבר נפגע וחלה. בפועל, המניעה הטובה, היעילה והרצויה ביותר, היא המניעה הראשונית. מניעה ראשונית מאתרת את גורם הסיכון עוד בטרם נגרם נזק כלשהוא, מצמצמת ולעיתים אף מצליחה לנטרל אותו.

במקרה של דקירות עובדי בריאות ממחטים וכלים חדים, מניעה ראשונית זו חשובה מאין כמותה. היא תצמצם לא רק תחלואה ואובדן יקר של ימי עבודה ומשאבים, אלא תחזק גם את חוסנו, בטחונו ובטיחותו של הצוות הרפואי.

הפתרון קיים ואינו מסובך - התאמה של מחטים וכלים בטיחותיים, מנגנונים המונעים דקירות לא מכוונות והימנעות מהצורך לפקוק ולסגור כלים חדים שהשימוש בהם הסתיים.

צוותי השירות הרפואי כולם עושים את הכל למען בריאותנו ורווחתנו. עלינו לדאוג בתמורה גם לבריאותם ורווחתם.

ד"ר יעל סהר קוסטיס, חברת ועד האיגוד הישראלי לרפואה תעסוקתית וד"ר חיים כהן, יושב ראש המועצה הלאומית לבריאות העובד, משרד הבריאות