זה לא היה קורה בימי דונלד טראמפ. בימים האחרונים של נשיאותו, חלקים של אירופה התכוננו למלחמת סחר טראנס-אטלנטית עם ארה"ב על מסי חברות. צרפת, בריטניה ואיטליה עמדו לאכוף "מס שירותים דיגיטליים" על ענקיות הטכנולוגיה. ארה"ב עמדה לגמול ב-6 בינואר במכסי עונשין על יבוא מצרפת. אירופיות אחרות, כולל בריטניה, וגם כמה לא-אירופיות, עמדו להיענש על אותו החטא.
ב-20 בינואר עלה דונלד טראמפ בפעם האחרונה על המטוס הנשיאותי אייר פורס 1, והתעופף אל ביתו הבא, מועדון הגולף שלו בפלורידה. הוא לא הוריש את התנגדותו למסים לבא אחריו. מיום נשיאותו הראשון, ג'ו ביידן הכשיר את הקרקע ליוזמות שאפתניות, שתג המחיר הכולל שלהם עמד על 4.5 טריליון (4,500 מיליארד) דולר. טור ההכנסות היה חייב להתמלא..
הנשיא הודיע שהוא רוצה להגביה את שיעור המס המקומי על חברות מ-21% ל-28%. את השיעור הקודם קבעו טראמפ והרפובליקאים בקונגרס עוד ב-2017. ביידן הודיע כי ישית מינימום של 21% על רווחי חברות אמריקאיות ממכירותיהן בחו"ל.
על האזהרה, שהכבדת עול המסים תחליש את יכולת התחרות של חברות אמריקאיות, השיבה שרת האוצר של ביידן, ג'נט ילן, בתחילת אפריל. היא קראה לשותפות הסחר של ארה"ב להסכים לשיעור מינימום של מס על תאגידים רב-לאומיים. "הבה נבטיח שלממשלות יהיה בסיס מס יציב, כדי שהכנסותיהן יספיקו להשקעה בצרכים חיוניים של הציבור…וכל אזרחיהן יישאו באופן הוגן בנטל של מימון פעולות הממשלה", אמרה ילן.
קריאה כזו לא בקעה מגרונו של שר אוצר אמריקאי הרבה מאוד שנים. צרכים פוליטיים הכתיבו הימנעות ממסים, או לפחות התנצלות על הטלתם. הנסיבות הפוליטיות השתנו וגם הצרכים השתנו. דברי ילן התקבלו בעונג מיוחד באירופה, אם גם בחריקת שיניים בין הרפובליקאים בוושינגטון. אלה האחרונים הם היסטורית מפלגת המסים הנמוכים. טראמפ אמנם התנער מרוב מרכיבי המורשת של המפלגה, אבל את התנגדותה הנחרצת למסים הוא אימץ בלהיטות.
"מיישרים את המגרש"
בסוף השבוע נועדו שרי האוצר של קבוצת שבע המעצמות התעשייתיות המובילות של המערב, ה-G7, בלונדון. בשבת באה ההודעה, שגם משמיעיה וגם המדווחים עליה הסכימו, כי היא "היסטורית" ו"חסרת תקדים": 15% מס מינימלי על רווחי חברות, יהיה בסיסן הגיאוגרפי אשר יהיה.
שר האוצר הבריטי, שישב בראש הישיבה, הכריז כי מילת-המפתח הנובעת מן ההסכם הזה היא "הגינות". "אנחנו מיישרים את המגרש", הוא אמר. "חברות לא יוכלו עוד להסתתר במקלטי מס".
שושבינת ההסכם, ג'נט ילן, הכריזה ש"הסתיים המירוץ בן 30 השנה אל התחתית", זאת אומרת התחרות בין ארצות לפתות תאגידים לנטוע בהן את דגליהם באמצעות שיעורי מס נמוכים, או לפעמים בלי כל מס (אגב, שתיים מנטולות-המס הן איחוד האמירויות ובחריין, אבל גם איי התעלה והאי וואייט הקשורים בבריטניה).
בתחרות הזו השתתפו לא רק מדינות-ננס שהציעו תיבות דואר, כמו ליכטנשטיין ואיי קיימן, אלא גם כלכלות רציניות ומבוססות כמו אירלנד, שאינה מאושרת מן הסידור החדש. היא אומרת ששיעור הגבוה מ-12.5% "אינו מתיישב עם הדגם הכלכלי" שלה. שר האוצר שלה צייץ ביום שבת ש"כל הסכם יצטרך למלא את צורכיהן של ארצות קטנות כגדולות, מפותחות כמתפתחות". זה ניסוח אלגנטי, הנופל בהרבה מהסכמה עם רצפת 15%.
שר האוצר של גרמניה הכריז, כי "משתנים כללי המשחק". ההסכם הזה "באמת משנה את העולם… נקודת מפנה בשיתוף פעולה בינלאומי… בעשרות השנים האחרונות נסחפנו בכיוון מוטעה, עכשיו, סוף סוף, אנחנו פונים בכיוון הנכון".
התרופה: Top-Up
איך מחייבים אי קטנטן אי שם באוקיאנוס ההודי, או השקט, או הים הקריבי למלא אחר "כללי המשחק" החדשים? איך מונעים תאגיד מלהגיש את השומות שלו, נניח, באיי הבתולה, או בסיישל, או בסמואה?
ההסכם החדש אינו מציע כמובן לשלוח לשם ספינות תותחים. זו אינה המאה ה-19. אבל הוא כולל סידור המכונה, באנגלית, top-up, או השלמה.
זאת אומרת, חברה שתנסה להשתמט ממסים באמצעות תקיעת עוגן באי רחוק תמצא את עצמה משלמת את ההפרש בארץ הבית שלה, בהנחה שהארץ הזו שותפת להסכם.
מדינות ה-G7 לבדן, עם כל חשיבותן, לא יספיקו. ביולי יתבקשו להצטרף מדינות ה-G20, שביניהן גם סין, הודו, ברזיל, אינדונזיה, דרום קוריאה, רוסיה וטורקיה. בכולן חוץ מסין מסי החברות גבוהים מ-15%, וקשה לראות אפוא בסיס להתנגדות. סין היא כמובן יוצאת מאוד מן הכלל, ובהיעדר שיתוף הפעולה שלה יהיה קשה לאכוף את מס המינימום. אבל גם אם רמת המס הנומינלית בשורה של ארצות גבוהה מ-15%, לפעמים אפילו גבוהה מאוד, אין זאת אומרת בהכרח שהן מטילות את המס הזה על כל החברות באופן שווה. כאן, איזון המגרש יצריך עבודה קשה, לפעמים גם עדינה ומורכבת.
"צבא של יועצי מס"
מטרה חשובה נוספת של ההסכם הזה היא שמס ישולם על רווחים בארץ שבה הופקו. זה נוגע בייחוד לחברות ההיי-טק - וזה ביטוי מובהק של ה"הגינות" החדשה, שבשבחה דיבר שר האוצר הבריטי. הכלל הזה כבר הוחל חד-צדדית בבריטניה, בצרפת ובאיטליה.
"יום היסטורי הוא היום הזה", צייצה ביום שבת "הקרן למס הוגן" (@FairTaxMark). "סכומי כסף עצומים יגויסו", 270 מיליארד דולר מסביב לעולם.
אבל ההסכם הזה אינו פותר הכול. הואיל והוא מחייב תשלום מס מקומי על חברות שמתח רווחיהן עומד לפחות על 10%, נחשו על מי אין ההסכם חל: על אמזון, כמובן, שמתח רווחיה נמוך בהרבה, 4%.
פול מונאהאן, העומד בראש הקרן למס הוגן, אמר לבי.בי.סי, כי הוא בטוח ש"צבא של יועצי מס ושל רואי חשבון כבר מכונס, כדי לחפש את הפרצות, כך שהכול תלוי בפרטים. אבל איש אינו צריך לטעות: זה יום גדול לשוחרי צדק בתשלום מסים".
"מפקיר את התאגידים"
הטענה העיקרית בארה"ב לטובת הנמכת מסי החברות בימי טראמפ (ל-21%) הייתה שהמסים של ימי אובמה (35%) לא רק הבריחו תאגידים אמריקאיים לחו"ל (מה שכינו אז "היפוך", או inversion), אלא הביאו אותם להשאיר "טריליונים" של מזומנים בבנקים זרים. לפי מצדדי ההפחתה, בין 2018 ל-2020, חברות אמריקאיות הביאו הביתה 1.6 טריליון דולר "והשתמשו בהם לשורה של מטרות כלכליות מועילות" (בלשון מאמר מערכת ב"וול סטריט ג'ורנל", 1 באפריל).
המבקרים אומרים, שהמטרה הכלכלית המועילה ביותר הייתה רכישה חוזרת של מניות, שהעלתה את ערכן ומילאה את כיסיהם של בעליהן. לפי המבקרים אין כל ראיות לשימוש מסיבי בכספים המוחזרים לצורך השקעה או לשם יצירת מקומות עבודה חדשים.
ב-24 במאי כתב מנהיג הסיעה הרפובליקאית בוועדת הכספים של הסנאט אל שרת האוצר ילן באריכות רבה והתלונן כי ממשל ביידן מפקיר את התאגידים האמריקאיים, מפני שרק "אנחנו מטילים מס מינימום גלובלי". האיש, הסנאטור מייק קראפו, דרש תשובה "עד יום שישי, ארבעה ביוני". הוא קיבל אותה ביום שבת, חמישה ביוני. ארה"ב אינה עוד "הארץ היחידה" המטילה מס מינימום גלובלי. ספק אם הרפובליקאים יזמינו את שרת האוצר למסיבה כדי לחוג את היום ההיסטורי.
_________________
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny־globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
