לאורך כל השנה האחרונה, אי אפשר היה שלא לתהות עם מה נישאר כשהכול ייגמר. התקווה הייתה שהקורונה לא תותיר חותם של ממש, וחוץ מחובת המסכות הלא נאכפת, נדמה שהמגפה פסקה בישראל.
המשבר הבריאותי אמנם מאחורינו, אך המשבר הכלכלי הינו איתן. גירעון בגובה חסר תקדים, יחס חוב-תוצר שזינק לממדים מבהילים ואבטלה שבמדיניות גרועה עלולה להפוך למכה עדיין כאן. שר האוצר החדש, יהיה מי שיהיה, יצטרך להפשיל שרוולים, לטנף את הידיים ולמצוא את הדרך לחלץ אותנו מהבור שנקלענו לתוכו יחד עם שאר העולם. החיסונים אמורים להקל את העבודה, אך שרידים למגיפה ככל הנראה יישארו איתנו בשנים הקרובות.
היו רגעים שנדמה שהקורונה דווקא פותרת משברים מסוימים. לא מדובר בסידורי עבודה מהבית או צמצום הפקקים בכבישים, אלא המשבר הפוליטי. ארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים מעידים כאלף עדים על חולי קשה בשדרת ההנהגה, אך הפתרונות אותם מוצאים הפוליטיקאים מצביעים על מצב חירום של ממש.
בתחילה, לאחר שתי מערכות בחירות מתישות וללא הכרעה, מצאו עצמם גנץ ונתניהו זה בזרועות זה. עם מעט אמון והרבה רצון טוב, הסכים גנץ לפרק את מפלגתו לשתיים ונכנס לממשלה. גנץ שחשש מהפרת אמון, דרש הפרת איזון. פריטטיות, הם קראו לזה. למרות שכמות הקולות סביב שולחן הממשלה הפכו שווים ככל הניתן, המחנות נותרו נפרדים כשהיו.
בדרך הם חצו קו אדום אחר קו אדום להתנהלות תקינה של ממשלה. מוסד ראש הממשלה, התפקיד החזק בישראל, נחלש. במחצית השרים הוא לא יכול לגעת, את המדיניות הוא קובע רק בהסכמה והיועץ המשפטי לממשלה הפך לבורר.
בהיעדר אמון נעדרות גם הסכמות. ומתוך רצון טוב, נחצה קו אדום נוסף. השוט היחיד שהונח על צוואר הממשלה להעביר תקציב באיחור סביר הותר גם הוא, עם פשרת האוזר הנואלת.
קריסת הממשלה הפריטטית הייתה ידועה מראש. מעל לראשו של גנץ תיקתק שעון גדול, מאותת לקראת סיום, אך הניסיון לייצר הארכה מלאכותית שבר עוד ועוד מוסכמות יסוד.
מערכת בחירות לאחר מכן, ונדמה שקצה של הדמוקרטיה כפי שהכרנו אותה מתקרב. ראש המפלגה הגדולה בכנסת מושלך אחר לאופוזיציה. יו"ר המפלגה השנייה בגודלה מנהל את המגעים אך לא את הממשלה. המנגנון הפריטטי שנולד בחטא נותר איתנו, וראש ממשלת ישראל נתמך על ידי ששה חברי כנסת - כשהוא אחד מהם.
בנט לא הראשון למנף את עמדת לשון המאזניים לשיפור עמדות מיניסטריאליות. קדמו לו אריה דרעי, משה כחלון, אביגדור ליברמן ואחרים. אך הוא מחולל שינוי חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית. האיש שכתב איך לנצח מגפה מותיר אותנו הרבה אחרי הקורונה עם שוקת פוליטית שבורה. מפלגות לא יתחרו עוד על מירב הקולות, אלא על עמדת ביניים דמיונית, שתאפשר להם לא להגשים את ערכיהן או עמדותיהן, אלא לדרוש את הנתיב המהיר לכס ראשות הממשלה.
הפריטטיות נוצרה כפתרון זמני למצב חירום, אך במקום להסיר באבחה את הפלסטר ממשלת בנט ולפיד מכניסה אותו כשתל לגוף המערכת הפוליטית. אם הגוף לא ידחה את השתל, הדמוקרטיה עלולה להיות בסכנה.
הכותב הוא פובליציסט ובעל הבלוג 'קצת על הרבה'
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
