השבוע התפרסם בבלומברג מאמר שכותרתו: עובדים מתפטרים מהעבודה במקום לוותר על עבודה מהבית. המאמר פותח בסיפור של עובדת שהתפטרה לאחר שאולצה להגיע למשרד לפגישה של 6 דקות, וממשיך בתיאור המגמה בקרב עובדים שנדרשים לחזור לעבוד במשרדי החברה. האם זו אכן מגמה?
מרחק "קורקינט חשמלי"
אולי בארצות הברית, אם כי אני בספק רב, אבל להערכתי בישראל רק קומץ עובדים יוכלו להציב את התנאי הזה למעסיקים - אנשי פיתוח מנוסים, ובראשם בוגרי הנדסה/מדעי המחשב מאוניברסיטאות מובילות, ושאר אנשי טכנולוגיה במקצועות שסובלים אף הם ממחסור חמור בכוח אדם. והאמת שזה לא חדש. כבר לפני שנים סיפר לי יזם, ד"ר עם ניסיון של עשרות שנים בהייטק, שהוא נאלץ להקים את המיזמים שלו בתל אביב, אחרת קשה לו למצוא מפתחים שיסכימו לעבוד אתו. "הם מחפשים מקום עבודה במרחק קורקינט חשמלי' מהבית", אמר, ומסתבר שכעת גם זה יותר מידי, והם יכולים להתנות את המשך עבודתם בחברה בעבודה מרחוק.
ואכן, כשדיברתי אם מספר מנהלים/מגייסים בהייטק, הם מודים שישנם אנשי טכנולוגיה שלא מעוניינים לחזור לעבוד במשרדים, ומוכנים להגיע לראיונות בתנאי שהעבודה היא מרחוק או לפחות היברידית - שלשה ימים במשרד, יומיים מהבית, רצוי הפוך.
אך השאלה היותר מעניינת איננה האם מדובר במגמה, אלא מדוע חברות רבות מחזירות את עובדיהן ל-5 ימי עבודה בשבוע, זאת אחרי שבמהלך הקורונה סיפרו כמה התפוקות עלו בזכות עבודה מרחוק, וכמה כסף וזמן נחסכו?
בומרים שמחפשים שליטה
ובכן, כנראה שהתפוקות לא ממש עלו (מה שמספרים לתקשורת זה לא מה שאומרים בחדרים סגורים), נהפוך הוא, במקרים רבים הן ירדו משמעותית ולא במקרה. אפילו פגישת צוות, אירוע שברגיל מקיימים מהרגע להרגע, עבודה מרחוק לוקח כמה ימים לארגן (אחד בדיוק צריך להביא את הילד מהגן, השני ירד לחלץ עצמות והשלישי בכלל לא עונה לטלפון). מנהלים מתקשים לנטר תפוקות, בפרט במקצועות כמו פיתוח תוכנה, מחיר הכשרת עובדים זוטרים מרחוק נמשך זמן רב ועולה ביוקר, שלא לדבר על המחירים הנוספים של העדר אינטראקציה מספיקה בין עובדים, והשפעות המזרח על התרבות הארגונית, מחויבות העובדים לארגון וכו'.
לכן מעסיקים רבים שואפים לחזור למודל העבודה הקודם, בעוד עובדים מעוניינים להמשיך לעבוד מהבית, או כפי שהגדיר זאת השבוע מנהל מרכז פיתוח גדול בחברת הייטק גלובאלית "זו בסך הכול עוד דרך של עובדים להעלות את רמת השכר שלהם. הם יקבלו את אותו שכר על 3 ימי עבודה בשבוע".
מי צודק? העובדים או המנהלים, שאת חלקם הגדירה עובדת במאמר בבלומברג כבומרים שרוצים להחזיר לידיהם את השליטה על הכפופים להם ("אם הם לא יכולים לראות אותנו הם מרגישים שאנחנו לא עובדים"), וסיכמה "It’s a boomer power-play".
המוסר הכפול
אם תשאל אותי, התשובה לשאלה הזו היא פונקציה של כסף, או ליתר דיוק - מי שמקבל כסף לעומת זה שמשלם. אם יש לכם ספק, בדקו עם העובדים שמעדיפים לעבוד מהבית מה ההעדפות שלהם כשהם צריכים לשלם. לפחת מהניסיון שלי מאז פרוץ הקורונה: כשעובדים צריכים לקבל כסף (שכר) הם מעדיפים לעבוד מהבית, אבל כשהם צריכים לשלם כסף (למשל על ייעוץ) הם לא מוכנים בשום אופן מרחוק, ובצדק. הם יודעים בדיוק את הערך של קרוב מול רחוק, ומתעקשים להגיע לפגישה פיזית, גם אם צריך לנסוע שעתיים כל כיוון.
לסיכום, עדיין לא ברור כיצד תשפיע הקורונה על עולם העבודה ואיך הוא ייראה בעתיד, אבל בינתיים - לפני שאתם ממהרים להעמיד תנאים למעסיק ולמעסיקים פוטנציאליים, וודאו שאתם במקצוע הנכון, אחרת תתקשו למצוא עבודה. וזכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.