הממשלה החדשה היא הזדמנות לשותפות אמת עם החברה החרדית

זעקות השבר של הפוליטיקאים החרדים נוכח הממשלה החדשה, מזכירות בכי של פעוט שלקחו לו מהיד צעצוע מסוכן. כולם מבינים שכדי להגן על הילד ועל סביבתו צריך להוציא מידיו את הצעצוע, אך הילד מאוכזב ופגוע עד עמקי נשמתו. נותר רק לקוות שבסוגיית הקמת הממשלה, גם הפוליטיקאים החרדים יבינו שאין כל סיבה לנהי שלהם על הממשלה המסתמנת.

מבלי להיכנס לנבכי ההסכמים הקואליציוניים, הממשלה שאמורה לקום בראשותו של נפתלי בנט מסתמנת כממשלת ברכה גדולה לציבור החרדי. בהיבט הטקטי, די אם היא תקים את ועדת החקירה לבדיקת האסון במירון, כדי לקנות את עולמה. אך גם בהיבט האסטרטגי של רווחת הציבור החרדי ועתיד יחסי החרדים ומדינת ישראל, הממשלה המסתמנת נושאת בכנפיה בשורה לציבור החרדי.

בעשורים האחרונים עומדת סוגיית שילוב החרדים בצבא, בתעסוקה ובחברה הישראלית במרכז השיח על יחסי חרדים-חילונים ויחסי החרדים ומדינת ישראל. גם ברמת מדיניות הממשלה, שילוב החרדים בתעסוקה הוא נושא מרכזי ביותר המאופיין בהשלכות מרחיקות לכת על הכלכלה הישראלית.

השפעתם של חברי הכנסת החרדים על תהליכים אלה הייתה בדרך-כלל שלילית. לעתים הם הסתפקו בחוסר התערבות ולעתים אף היוו מכשול לקידום תוכניות משמעותיות שהיו אמורות לקדם רווחה לציבור החרדי, תקינות ציבורית ועתיד המבטיח נורמליזציה וקידמה.

סוגיית ההפרדה באקדמיה היא דוגמה לפער שבין האינטרס של הציבור החרדי עצמו לבין האינטרס של הפוליטיקאים והממסד החרדי שלא מעוניינים לעודד את השתלבות החרדים. דעה רווחת היא שאפשרות ללימודים בהפרדה מגזרית ומגדרית באקדמיה תעודד רבים מהציבור החרדי לפנות ללימודים גבוהים. אך באורח מפתיע (או שלא), קולם של הפוליטיקאים החרדים כמעט ולא נשמע בדיון הציבורי והמשפטי בסוגיה זו. גם הם יודעים שההפרדה תאפשר למספרים גבוהים מאוד של חרדים לפנות ללימודים אקדמיים.

ה"הישג" המשמעותי ביותר של הפוליטיקאים החרדים בעשורים האחרונים הוא היחס אל הציבור החרדי כאל הילד הרע של הכיתה שהמורים מעדיפים להעלים עין מההפרעות שלו כדי להימנע מחיכוך ישיר. אולי יהיו מי שיראו בהישג הזה הצלחה מפוארת, אך השנה האחרונה הוכיחה ביתר שאת כי הגישה הזאת פוגעת בראש ובראשונה בציבור החרדי עצמו.

העלמת העין מהפרת ההנחיות הרחבה בתקופת הקורונה הובילה לדאבוננו לשיעור גבוה של נפטרים בציבור החרדי. כך גם התוצאות הטרגיות של ההתעלמות מהבנייה הלא חוקית במתחם הקבר של רבי שמעון בר יוחאי במירון. רבים בהנהגה החרדית שכחו את דברי המשנה במסכת אבות, "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו", והעדיפו להתייחס לחוקים ולתקנות כאל ניסיונות של המדינה להגביל את אורח החיים החרדי וקיום מצוות הדת.

זו הבשורה העיקרית של הממשלה החדשה: יחס שוויוני לחרדים. אין כאן עניין ליחס מועדף או יחס מקפח. ההסתכלות על הציבור החרדי כאל נטע זר היא שורש הבעיה של יחסי החרדים ומדינת ישראל. נכון שרבים מהפוליטיקאים החרדים מעדיפים שהגישה הזאת תימשך, אבל זהו לא האינטרס של הציבור החרדי עצמו.

כמובן שיש צורך להמשיך את ההשקעה הברוכה במאמצי שילוב החרדים בלימודים ותעסוקה, בעיקר כדי לתקן את הפערים שנוצרו במשך עשרות שנים; אך על הממשלה החדשה לחתור לשיח אחר, לא רק בהיבט האופרטיבי - קרי קידום וביסוס תוכניות קיימות - אלא אף עיצוב מדיניות חדשה הקוראת לעבור משלב של "שילוב" חרדים לשלב של "שותפות".

לעומת ההנהגה הפוליטית החרדית, המאופיינת באגוצנטריות ומהתעלמות מצורכי החברה הישראלית כולה, גדל דור צעיר בחברה החרדית העוקב בדאגה אחר מצבה של מדינת ישראל. הם כבר משרתים בצה"ל, חלקם אף בתפקידי פיקוד, הם חובשים את ספסלי האקדמיה ומשתלמים בתוכניות מנהיגות, מנסים להשפיע על המשק ולתרום בשירות הציבורי. זה הציבור שמתוכו יקומו אנשים ונשים הנושאים בשותפות אמת עם החברה הישראלית. איתם יגיע החיבור לטובת עתיד ישראל, בביטחון, בכלכלה ובחברה.

הכותב הוא ממייסדי מסלולי הלוחמים החרדים בצה"ל