מחקר: שיחות וידאו מקשות על עובדים לשתף פעולה

עכשיו, אחרי שכולנו נעשינו אומנים במלאכת שיחות הווידאו, יוצא מחקר חדש הרומז על כך שייתכן ששיחות וידאו למעשה פוגעות בשיתוף-הפעולה, והפתרון הטוב ביותר עשוי להיות כיבוי המצלמה.

מחקר שפורסם לאחרונה במגזין PLOS One מצא שכאשר צוותים של שני אנשים שיתפו פעולה באמצעות שיחות וידאו, השארת המצלמה דולקת נטתה לפגום בתקשורת המדוברת, בהשוואה לצוותים שהשתמשו בקול בלבד. זוגות שהשאירו את המצלמה דולקת גם קיבלו ציונים נמוכים יותר במבחנים להערכת היכולת לפתור בעיות יחד.

התוצאות האלה הפתיעו את מחברת המחקר, אניטה ויליאמס וולי, עמיתת מחקר להתנהגות ארגונית ותיאוריה בביה"ס לעסקים על שם טפר באוניברסיטת קרנגי מלון. מחקר שערכה ב-2017, שכלל עובדים ששיתפו פעולה בפרויקטים באמצעות שיחות וידאו, הצביע על כך שהיכולת לראות ולשקף הבעות פנים - חיוכים, מבטים מרצינים - היה מדד חזק לציון שאליו הגיעו חברי הצוות במבחן האינטליגנציה הקולקטיבית.
החשיבות הגדלה של שיחות ועידה בווידאו הולידה את המחקר החדש. הפעם, וולי ועמיתיה יצרו ניסוי נוסף כדי לקבוע אם לעובדים שהשתמשו בווידאו היו יתרונות על פני עובדים שתקשרו רק באמצעות שיחות קוליות.

הקול יותר חשוב ממראה עיניים

הצוות של וולי גייס 198 משתתפים שלא הכירו אלה את אלה ונתנו להם משימות לצוותים של שני אנשים באופן אקראי. כל אחד מהצוותים השתמש בכלי תקשורת מקוונים כדי לתקשר. הזוגות התבקשו לשתף פעולה במבדק אינטליגנציה קולקטיבי, שמדד את יכולתם לעבוד יחד כדי לייצר רעיונות, לקבל החלטות, להוציא לפועל תוכניות ולזכור מה בדיוק קרה. חצי מהזוגות ניגשו למבחן עם כלי התקשורת במצב קולי ועם מצלמה פתוחה; החצי השני השתמש בפונקציה הקולית בלבד.

ד"ר וולי אמרה שהיא ועמיתיה למחקר ציפו שהזוגות שהשתמשו בקול בלבד יקבלו ציונים נמוכים במבחנים "בגלל שיש להם פחות סימנים לעבוד לפיהם בפירוש ההתנהגות של הצד השני". ההיפך היה נכון. הצוותים הצליחו לסנכרן טוב יותר את האותות הקוליים ואת תורם לדבר. הם השיגו ציונים טובים יותר במבחן לעומת הזוגות שהיו עם מצלמות פתוחות.

"סינכרוניות של הקול היא סימן לתשומת לב הדדית", אמרה וולי. "כשאנו מתפרצים זה לדבריו של זה או מדברים הרבה פחות מבני הזוג שלנו, לא ניכנס לזרימה הנחוצה לפתרון בעיות מורכבות".
מחקריה של וולי רומזים על כך שאותות קוליים יותר חשובים מהבעות פנים כדי להסתנכרן. לדבריה, סרטון עשוי במקרים רבים להסיח את הדעת ולהטות תשומת לב מהאותות הקוליים. כשהמצלמה דולקת, "אני מנסה להקשיב לך בזמן שאני גם מתרכזת באותות החזותיים שלך, ואלה לעתים מעט מתעכבים בשיחות וידאו. זה כנראה מצריך יותר מאמץ, וכתוצאה מכך מקטין את היכולת שלנו להבין את האותות ולבצע את המשימה עצמה".

לחזור לטלפון של פעם

הממצאים מהעת האחרונה מנוגדים ל"חלק מההנחות הרווחות לגבי החשיבות של תקשורת עשירה יותר להקלה על שיתוף-פעולה מבוזר", אמרה וולי, שבימים אלה מתחילה מחקר נוסף על החשיבות של סינכרוניות לא-מילולית בקבוצות גדולות יותר. לעת עתה, היא מציעה שקולגות יהיו סלקטיביים לגבי הזמנים שבהם הם משאירים מצלמות פתוחות. "דיברתי עם ארגונים שהתחילו לעשות ניסויים כמו להדליק את המצלמה ולומר שלום בחמש הדקות הראשונות, ואז לכבות אותן להמשך הפרויקט", אמרה וולי. או אולי פשוט הגיע הזמן לחזור לשיחות הטלפון של פעם.