"בדרך למשבר לאומי": המקום לפסולת שלנו הולך ואוזל

המשרד להגנת הסביבה מקיים בימים האחרונים שיח עם ראשי ערים ומועצות מקומיות, ומתריע כי בשנת 2022 יתכן שלא יהיה עוד מקום להטמנת פסולת בישראל. זאת, לאחר שבתוך כשנה צפויות להסגר מטמנות אפעה, גני הדס וטובלן, עקב הגעה למיצוי נפח. על כן, לפי ההערכות, צפוי מחסור חמור בנפחי הטמנה זמינים בטווח הקצר של חמש השנים הקרובות.

למרות שהמשרד מוביל במשך שלושה עשורים תוכניות שונות להפחתת הטמנת הפסולת והגדלת שיעור המיחזור, כ-80% מהפסולת של אזרחי ישראל עדיין נשלחים להטמנה. המחדל המתמשך הזה נוצר כתוצאה משינויי מדיניות תכופים, תכנון קצר טווח ובעיות בפיקוח ואכיפה.

לאורך השנים האחרונות, אסטרטגיית הטיפול בפסולת של המשרד להגנת הסביבה השתנתה שוב ושוב. בעוד שקודמה של גמליאל בתפקיד, זאב אלקין, קידם הקמת משרפות פסולת ברחבי הארץ, עם כניסתה לתפקיד, ביטלה גמליאל את התוכנית של אלקין, מפני שהיא לא תואמת שיטות טיפול מתקדמות בפסולת, המציבות את שריפתה כאפשרות אחרונה, לאחר מיצוי מוחלט של שאר האפשרויות כמו מחזור. גמליאל הכינה תוכנית חדשה לטיפול בסוגייה והשרה הנכנסת, זנדברג, מצהירה כעת כי תמשיך את דרכה.

בלית ברירה: עוד מטמנות

ואמנם, מדובר בתוכניות לטווח הארוך, בעוד שישראל ניצבת בפני בעיה ממשית בטווח הקצר. השילוב בין גידול האוכלוסייה, עם העלייה בייצור הפסולת לנפש, הביא לעלייה של כ-2.6% בשנה בייצור הפסולת. על פי התחזיות הנוכחיות ובהתבסס על המגמות הקיימות היום, לקראת סוף העשור הנוכחי צפוי ביקוש לנפח הטמנה המוערך בכ-1.3 מיליון טון בשנה, גם בתרחיש שבו עד סוף העשור רק 20% מהפסולת תלך להטמנה.

כיוון שיישום מדיניות פסולת יהיה מדורג ויימשך כמה שנים, ואולי אף עשור, יש צורך במערך הטמנה שימשיך לתת שירות. בשלב זה, אין פיתרון קונקרטי לבעיה. בשלטון המקומי, חוששים כי משבר של שטחי הטמנה עלול להשית עלויות גבוהות מאוד על הרשויות המקומיות, שיאלצו לפנות את הפסולת שלהן למטמנות מרוחקות יותר.

"בדרך למשבר לאומי"

כדי להאיץ פיתרון לסוגיה, פנה אתמול מרכז השלטון המקומי לתמר זנדברג, השרה הנכנסת להגנת הסביבה, והתריע כי "יש הכרח במתן מענה מידי לנושא מצוקת נפחי ההטמנה הזמינים לפסולת ביתית. תוכניות להרחבת אתרים קיימים או הקמת חדשים טרם הבשילו על מנת לתת את המענה הנדרש. בעקבות זאת, אם לא ינקטו פעולות דחופות, אנו סבורים כי צפוי משבר חירום לאומי אזרחי שטרם נראה כדוגמתו, בו כ-15 אלף טון פסולת ביתית ליום יישארו ללא פיתרון סביבתי ראוי. בשל דחיפות הנושא, אנחנו מבקשים לשים סוגיה זו בראש סדרי העדיפויות ולמצוא כלים מיידים לפיתרון המשבר המתגבש".

ברשויות גם חוששים כי העובדה שיכולת ההטמנה תהיה קטנה מהצורך, תביא להקמת תחנות פיראטיות ולהשלכה מרובה בשטחים הפתוחים. כבר היום, ישנה פסולת רבה שנשרפת באופן פיראטי ולא מגיעה להטמנה, כאשר זהו אחד הגורמים המשמעותיים לזיהום אוויר בישראל ומקור לפליטת גזי חממה. גם הטמנה, מבוקרת ככל שתהיה, עדיין פולטת מזהמים לסביבה, תופסת קרקעות וגורמת להגבלה בשימוש האפשרי בעתיד לאחר השיקום וכן מוציאה ממחזור הייצור והצריכה חומרים רבים בעלי ערך לסביבה ולכלכלה. כך למשל, בשנת 2018 פליטות של מזהמים לאוויר כתוצאה משלוש שריפות של פסולת במטמנות היו כ-60% מכלל פליטות החומרים המסרטנים בישראל באותה שנה.

חלק מהאחריות למציאת פתרונות לשיעורי ההטמנה הגבוהים והמטמנות ההולכות ונסתמות, מוטל על הרשויות המקומיות. אך פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, מדגיש כי מדובר בבעיה שנובעת מחוסר מורגש בתוכנית אב ארוכת טווח. לדבריו, "בנושא הכמעט יחידי שנמצא באחריות בלעדית של המשרד להגנת הסביבה, ניהול הפסולת בישראל, המשרד לא מצליח לטפל בצורה נכונה ויעילה. בעולם כולו נעשים תהליכים משמעותיים להפחתת כמות הפסולת, תהליכים שמתחילים בהפחתה במקור, למשל על ידי צמצום בזבוז המזון והפחתת כמות ומשקל האריזות, ועד לפתרונות קצה של מחזור משאבים כחלק מכלכלה מעגלית. מעבר לתועלות הכלכליות והסביבתיות של תהליכים אלה, הטמנת פסולת באתרים מוסדרים והשלכת או שריפת פסולת באתרים פיראטיים גורמים לזיהום אוויר חמור ולמפגעי ריח כבדים בסמוך לישובים, ואיתם למטרדים לתושבים ואף לתחלואה או לתמותה בטרם עת".

תגובות

השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, מדגישה בהקשר זה כי "המשבר שמולו עומדת המדינה ושהמשרד יוביל למציאת הפתרונות אליו, רק מדגיש ביתר שאת את העובדה שיש לפעול מיידית לצמצום כמויות הפסולת להטמנה באמצעות מניעה במקור, הפרדת הפסולת והגברת המיחזור. אני מתכוונת לפעול בנחישות לקידום היעדים של המשרד לעבר הפחתת הטמנת הפסולת במדינה, כמקובל במדינות ה-OECD".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד מקדם בחינת חלופות לטווח הקצר אל מול בעלי המטמנות ומנהל התכנון וכן הרשויות המקומיות שבאחריותן לקדם תכנון מפורט למטמנות ולפעול לצמצום כמויות הפסולת להטמנה וכן מול רמ"י. בין החלופות שנבחנות ומקודמות: העתקת תא אסבסט והטמנת פסולת מעורבת מעליו; הרחבת קליטה באתרים הקיימים באופן נקודתי; וסיוע בקידום תוכניות להקמה או להרחבה של מטמנות, המצויות בשלבים שונים של הליכי התכנון".