החברה הבדואית: תנו לנו את האמצעים, אנחנו נעשה את העבודה

אחד הלקחים הבולטים שנלמדו מאירועי מגפת הקורונה בישראל היה הצורך להאציל יותר ויותר סמכויות תכנון וביצוע לראשי הרשויות המקומיות השונות בארץ. ראשי הרשויות מכירים טוב מכל אחד אחר בממשלה או באחד מגופי הסמך שלה - מה "יעבוד" אצל התושבים שלהם ומה יתרסק לפני שלב הביצוע בגלל אלף ואחת סיבות.

הוא הדין בכל הנוגע לטיפול בחברה הבדואית.

אני מברך מכל לב על היוזמה, החדשה יחסית, של הממשלה להתמודד עם המאמץ לפתור את סוגיית הישובים הבדואים בנגב באמצעות החלטה מס' 2397 שמדברת על השקעה של כ-3.6 מיליארד שקל.

שלא לדבר על ההבטחות המפליגות של הממשלה החדשה בהסכם שערכה עם מפלגת רע"ם. אלו החלטות ראויות וטובת שיכולות להביא בסופו של דבר את הפתרון המיוחל.

אבל בתנאי.

התנאי הוא שההחלטות יגיעו מלמטה למעלה ולא כהנחתה מלמעלה כלפי מטה כפי שהיה עד כה. רק ראשי הרשויות הבדואיות מכירים יותר טוב מכל אחד אחר את צורכי האוכלוסייה שלהם, את סדרי העדיפויות לטיפול בבעיות הבוערות תחילה ואחר-כך במה שיכול לחכות.

הבעיה היא שממשלות ישראל נהגו עד כה לדבר עם האוכלוסייה שלנו מעל ראשינו באמצעות גופים מתווכים שלא מכירים באמת את המצוקות של הציבור הבדואי. כך למשל ראש רשות בדואי שמבקש לקדם את הישוב שלו לא יכול לפנות ישירות לשר הבינוי והשיכון או לשר הרווחה או לשרת התחבורה. כן, בניגוד לשכנו ראש המועצה היהודי הוא צריך לפנות באמצעות הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים. זו דרך עקומה ולא מוצלחת להוציא לפועל דברים בחברה הבדואית.

עובדה: החלטת הממשלה הנוכחית שקידם שר הכלכלה היוצא עמיר פרץ אכזבה אותנו ולא הצליחה לשפר את המצב ולצמצם פערים כי הכסף - ברובו - לא הגיע אלינו, אל ראשי הרשויות הבדואיות ולכן לא השיג את ייעודו.

אם הממשלה, כל ממשלה, רוצה להצליח להגשים תכניות טובות שיש לה ביחס לציבור הבדואי בנגב הגיע הזמן להעביר את התכניות והתקציבים דרך הרשויות ולתבוע את האחראיות והערבות לביצוע מראשי הישובים הללו. נכון, זה יחייב לחזק את מערך העובדים ברשויות המקומיות הבדואיות. זה יחייב שיפור וטיוב איכות העובדים ברשויות הבדואיות, תוספת כוח אדם ותוספת תקנים ואמצעי בקרה.

אבל מה שבטוח הוא שהבעיות יגיעו לפתרון והגשמה מהר ובצורה טובה, הרבה יותר טובה מכפי שהדברים נעשים כעת.

האוכלוסייה הבדואית זועקת לצמצום פערים מול החברה היהודית. אנחנו זקוקים לפיתוח כלכלי נכון שיסייע לצמצום האבטלה הקשה שמכלה כל חלקה טובה וגורמת לצעירים רבים מדי לפנות לדרכים לא טובות כדי להתפרנס או להעסיק את עצמם. הזעם התסכול והכעס בחברה הבדואית הם המניעים לגילויי האלימות ולתופעות ההרס שאליהם נחשפנו באחרונה.

לתסכול המתמשך הזה יש שני מפלטים: או אלימות בשטח ובפעולות או הגירה שקטה לבאר-שבע, להבים, עומר ומיתר בניסיון להשיג קצת איכות חיים ועתיד טוב יותר לילדים שלנו.

אנחנו זקוקים להשקעה אדירה בתשתיות. מי שלא מכיר לא יאמין אבל אנחנו זקוקים למערכות ביוב מתפקדות, למדרכות לצידי הכבישים. המשפחות שלנו והילדים שלנו זועקים לפארקים ולמתנ"סים. שלא לדבר על שמירה בסיסית על איכות הסביבה של חיינו, על כינון ועדי שכונות בכל שכונה. כן, ועדי שכונות, שישמרו על הקיים ויקדמו שתוף פעולה בין תושבים לטובת עצמם.

ומעל לכל אנחנו זקוקים לחינוך טוב לילדינו. בתי החולים, האוניברסיטאות, בתי המרקחת ומכוני המחקר מלאים בדוגמאות נפלאות של דוקטורים ופרופסורים בדואים, שהוכיחו שזה אפשרי. שעם קצת סיוע והנגשת תנאים בסיסיים גם צעירה או צעיר בדואי יכולים לגעת בחלום ולהגשים מאוויים. מה שהחברה הבדואית זקוקה לו הוא מתן סיוע באמצעים ותשתיות שיאפשרו לאחוזים גבוהים יותר, הרבה יותר מבנות ובני העדה להגיע ולהגשים את החלום שלהם.

אני יכול להבטיח לכם שאף לא אחד מהצעירות והצעירים הללו שהגשימו את חלומם לא הם ולא ילדיהם לקחו חלק באירועים האלימים והמביישים שחווינו רק באחרונה. אני יכול להבטיח לכם שאני לא מכיר אף אבא בדואי אחד שרוצה לראות את הבן שלו נכנס ויוצא מהכלא בגלל שטויות שעשה.

התקציבים הגדולים שעליהם מדברים כעת ואשר יעשו את דרכם לסיוע וחיזוק האוכלוסייה הבדואית יכולים לעשות את ההבדל לדור הבא. רק צריך להקפיד לא לשפוך את הכסף בדרכים הנוחות והשגויות שהיו עד כה. לא לפעול בהנחתות מלמעלה למטה. לא לסמוך על פקידים ועמותות שיודעים טוב יותר מהבדואים מה נחוץ להם.

דברו איתנו, ראשי הרשויות הבדואיות. אנחנו כאן כדי להתמודד עם האתגרים של החברה שלנו. דברו איתנו והפסיקו את ההסתה כלפינו בתקשורת הישראלית.

אנחנו יודעים היטב מה טוב ומה נכון לעשות. אנחנו ניקח אחראיות על התכנון ועל הביצוע. איננו זקוקים למתווכים ול"סוכני סיוע" שרק מפריעים לנו. תנו לנו צ'אנס ולא תתאכזבו.

הכותב הוא ראש מועצת אל קסום ויו"ר פורום הרשויות הבדואיות בנגב