הקיצוץ בחל"ת לא יספיק כדי לתמרץ מובטלים לעבוד

באחרונה פורסמה תוכניתו של שר האוצר הנכנס, אביגדור ליברמן, לבטל את תשלום דמי האבטלה לבני 45 ומטה המצויים בחופשה ללא תשלום מאז הקורונה. מדובר בהחמרה של מדיניות הממשלה הנוכחית בנושא החל"ת, המאפשרת תשלום בגין חל"ת מעל גיל 28. לפי הפרסום, מטרת תוכניתו של ליברמן היא לבטל את התמריץ השלילי לתעסוקה, ובכך לעודד כמה שיותר ישראלים לחזור לעבוד.

לכאורה, התוכנית של ליברמן צודקת בכך שהיא מתמודדת עם הישראלים המעדיפים להמשיך וליהנות מדמי אבטלה. אלא שזו עצימת עיניים. הקורונה שינתה את המציאות הכלכלית-חברתית כמעט ללא היכר. אלפי משרות נמחקו, ענפים שלמים דוגמת תיירות ותרבות עדיין מלקקים את פצעיהם, ונרשם זינוק של עשרות אחוזים בפניות ללשכות הרווחה מצד משפחות שקרסו כלכלית. ישראלים רבים מתקשים לקום על הרגליים ולהתחיל מחדש. אצל חלקם הקריירה נעצרה, ולא ברור כיצד להמשיכה; ואצל אחרים השבר הכלכלי הוביל לשבר אישי ומשפחתי. עבור כל אלה, הקושי להשתלב מחדש בתעסוקה הוא אותנטי, ואינו נובע מ"פינוק" או מרצון ליהנות מדמי אבטלה כל עוד אפשר.

בעיה חמורה נוספת, המעיבה על השתלבותם של מפוטרי הקורונה בתעסוקה ללא קשר לתשלומי החל"ת, היא חוסר התיאום בין משרדי הממשלה. בחודשים האחרונים ראינו כיצד אגף התקציבים במשרד האוצר קידם תוכנית מענקים למי שיחזור לעבוד, בעוד שמשרד הרווחה הציע דווקא ליווי של עובדים סוציאליים למשפחות במצוקה, וזרוע העבודה טיפלה בכלל בהשמה אצל מעסיקים. כאשר כל משרד מקדם סדר יום משל עצמו, התוצאה היא שאין ראייה הוליסטית, ואין כתובת אחת ברורה המספקת מענה מקיף לכל הצרכים. וזה לא עובד.

כדי לעודד השתלבות בתעסוקה, נדרש סל רחב ומגוון של כלים ותמריצים שיסופקו ביחד. יש לבנות תוכנית כוללת לשיקום כלכלי וחברתי של משקי--הבית שנפגעו במשבר - תוכנית אשר מענק כספי יכול להיות אחד מרכיביה, אך לא היחיד. תוכנית שכזו חייבת להתחיל מייעוץ והכוונה תעסוקתית על-ידי אנשי מקצוע, הבונים ביחד עם מחפשי העבודה פרופיל תעסוקתי עדכני. כך מסייעים למובטלים ולעובדים לקבל החלטות לגבי סוגי המשרות ומסלול הקריירה הנכון עבורם. התהליך כולל כמובן גם השמה בקרב מעסיקים, במשרות עם אופק הכנסה וקידום.

לצד התחום התעסוקתי, נדרשים ליווי וייעוץ בתחום הפיננסי וסביב ניהול התקציב המשפחתי. כידוע, הביקוש לאשראי ולהלוואות זינק במשבר, ומכאן שאין די במענק חד-פעמי כדי לחלץ אלפי ישראלים מבור החובות שאליו נקלעו. בהקשר זה נדרש גם ייעוץ במיצוי זכויות מול המעסיק ומול רשויות המדינה כגון הביטוח הלאומי ומס הכנסה. מיקסום תשלומי השכר והתנאים הסוציאליים הוא קריטי לא פחות ממענקים ממשלתיים כדי להשוות את רמות השכר לאלה שלפני הקורונה.

בנוסף, תוכנית השיקום הכלכלי-חברתי צריכה להציע גם טיפול רגשי, אישי ומשפחתי, למשקי-בית שנפגעו במשבר. רבים שילמו מחיר נפשי ומשפחתי כבד כתוצאה מאובדן מקור הפרנסה והביטחון התעסוקתי, וכדי לתמוך בהם בדרכם חזרה לשוק העבודה, יש להציע מענה גם בהיבטים אלה. והכול כמובן תוך התאמה אישית לצרכיה של כל משפחה ועם קריטריונים רחבים שיאפשרו לכמה שיותר ישראלים ליהנות מהתוכנית. לא מדובר במותרות אלא ברכיב הכרחי בבנייה מחדש של חוסן חברתי.

תוכנית הוליסטית מסוג זה כבר מיושמת כיום על-ידי ארגוני חברה אזרחית ופילנתרופיה. מאות משפחות ביישובים כגון ראשון לציון, נס ציונה, מודיעין, רעננה וכפר סבא זוכות למעטפת ליווי הכוללת הכוונה תעסוקתית, ייעוץ פיננסי וטיפול רגשי ומשפחתי.

הממשלה לא הרימה עד כה את הכפפה, ונמנעה מלאמץ את המודל - וחבל. הניסיון שנצבר עד כה בתוכנית מעורר אופטימיות ומצביע על כך שרשת תמיכה רחבה - בניגוד להתמקדות בדמי אבטלה כחזות הכול - יעילה יותר בשיקום כלכלי וחברתי ובהגדלת המוטיבציה להשתלבות מחדש בתעסוקה.

הכותבת היא מנהלת תוכנית קידום משפחות בקרן ידידות טורונטו