"נכון שיש תחושה של דה ז'ה וו, כאילו אנחנו שוב נמצאים בפתחו של גל שמתחיל לעלות, ושוב מדברים על מסיכות והגבלות. אנחנו קצת כמו גוף אלרגי שמגיב בצורה מוגזמת לפולש חיצוני לא מאוד מזיק", כך מסכם את אירועי הקורונה האחרונים ד"ר ארנון שחר, המנהל הרפואי של מערך הקורונה של מכבי שירותי בריאות. "ואני לא אומר שהקורונה לא מזיקה", מדגיש שחר, "אלא שאנחנו לא נמצאים באותו מקום שבו היינו לפני שנה. העצבים שלנו מתוחים, ואנחנו כבר מוכנים להרוג נמלה עם RPG, אבל אין צורך. אנחנו לא נראה שוב את התחלואה שראינו בשלושת הגלים הראשונים".
ד"ר יסמין מאור מנהלת את היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי וולפסון, מוסיפה כי: "מה שאנחנו רואים הוא לא מפתיע, מאוד צפוי. לא הגענו לחיסוניות עדר. ישנם כיסי אי התחסנות שבהם שיעור האוכלוסיה המחוסנת הוא נמוך, ולמעשה כל שכבת בני הנוער והילדים מהווה כיס אי התחסנות מועד להתפרצות. כל עוד חיינו עם מגבלות וכבועה סגורה, הצלחנו להשתלט על התחלואה. אבל אפילו לולא היו מגיעים וריאנטים חדשים, הרי שהסרת כל המגבלות ופתיחת הגבולות, הייתה מובילה להתפרצויות מחודשות. אבל החיסונים אמורים למנוע את האשפוזים ואת התמותה. שתי מנות של פייזר נותנות הגנה טובה ברוב האנשים. מרבית המחוסנים החולים אם ללא תסמינים".
אז הקורונה חזרה להיות שפעת?
שחר: "אנשים תמיד רוצים לראות את השחור והלבן, ובבריאות הציבור ובעיקר בקורונה, אין שחור לבן. למשל כששואלים האם מחוסנים נדבקים, זו שאלה של איזה וריאנט, איזה חיסון, כמה מנות, ובאיזו עוצמה נדברים. ישראל פוגשת את הוריאנט הבריטי כשהיא במצב מצויין, מבחינת שיעורי ההתחסנות באוכלוסיה, מבחינת שיעור הקשישים וקבוצות הסיכון המכוסות בחיסון מלא - בבריטניה זה 25% פחות. מבחינת בחירת החיסון שלנו, שהוא מאוד מגן מוריאנטים".
אז מה צריך לעשות עכשיו? להחזיר את המסיכות? לסגור את נתב"ג?
שחר: "ישראל מעולם לא הגיעה להחלטה שהיא חותרת להדבקה אפס. אם היינו סוגרים את נתב"ג לגמרי ומורידים את המסיכות, היינו אולי ניו זילנד, אבל ישראל לא בנויה להיות ניו זילנד. הצעד בו בחרנו, לחסן במהירות את כל האוכלוסיה ותחילה את קבוצות הסיכון, לדעתי הייתה הנכונה לנו. את נתב"ג לא יסגרו. להיפך, יכנסו החל מיולי תיירים נוספים, צריך לדאוג לאכיפה של המגבלות הקיימות לגבי נתב"ג. ומערכת החינוך? נגמרה בינתיים. בחודשים הקרובים אי אפשר לשנות הרבה דרך שם. אני לא חושב שצריך ללכת אחורה עם המגבלות כי הציבור לא יבין את זה, וזה גם לא הוגן. אם אנחנו לא מתרגשים מהמספרים, למה לרגש את הציבור? אז מה כן לעשות עם ההתפרצות הקיימת כרגע? לדעתי - להעמיק את החיסוניות".
שחר: "למזלנו התחלואה ירדה בחודש האחרון לרמות שמאפשרות לנו לחכות קצת, ולראות מה קורה עם חיסון הילדים בארה"ב. אנחנו היום עוד יותר רגועים לגבי מאשר היינו לפני כחודש, לאחר שראינו מיליוני ילדים מתחסנים בארה"ב".
אבל גם בארה"ב התגלו מקרים של דלקת בשריר הלב במחוסנים
שחר: "במשך כל השנים שבהן אני רופא ראיתי דלקת בשריר הלב. אני רואה את זה אצל ילדים אחרי מחלת הנשיקה, אחרי RSV, אחרי שפעת. אפילו היה אצלי ילד שהגיע לאי ספיקת לב בגלל דלקת בשריר הלב בעקבות שפעת. אני לא מתרגש מזה. גם לגבי אלרגיה - כמעט עצרנו את קמפיין החיסונים בגלל שלושה מקרי אנפילקסיס בבריטניה. והנה, מאות מיליונים חוסנו ברחבי העולם, והאלרגים מוחרגים ומטופלים. לא הייתה שום סיבה למנוע מהאוכלוסיה את הסיכון בגלל הסיפור הזה, שגם היה זניח מספרית, וגם ניתן היה לבנות לגבי רשת ביטחון. וזה גם מה שקורה לגבי דלקת שריר הלב. צריך לדבוק ברפואה מבוססת מידע, והיא גורסת שהחיסון הרבה פחות מסוכן מהקורונה, גם במספרים הנמוכים".
מאור תומכת גם היא בחיסון בני הנוער: "ככל שהמוטציה יותר מדבקת ואלימה, זה יהיה נכון גם בילדים. אנחנו כבר יודעים שבערך ב-6% עד 12% מהילדים שחלו בקורונה יש תסמיני פוסט קורונה. החיסון נראה מאוד בטוח. לגבי דלקת שריר הלב הרוב המכריע של המקרים היו מאוד קלים. בישראל חיפשו את התחלואה הזו בצורה מאוד פעילה. הנתונים הנוספים שמגיעים מארה"ב מראים שיעור דלקת שריר הלב נמוך אשר בארץ, וזה בדיוק מה שקיווינו לראות".
אבל אם יש תופעת לוואי כזו, אולי זה אומר שיש תופעות לוואי נוספות, שנגלה בהמשך?
מאור: "ההיסטוריה של החיסונים מראה שלא מתגלות תופעות לוואי שנים אחרי מתן החיסון. אנחנו לא יודעים בדיוק את המנגנון שגורם לדלקת בשריר הלב, אבל אנחנו רואים בפועל שמקבלי החיסון הם בריאים. נכון שאף פעם אין וודאות מלאה, אבל אנחנו לא מחסנים נגד מחלה לא קיימת או נטולת השלכות. גם הריחוק החברתי עצמו קשה לנוער. איום הבידוד, הקושי לצאת לפעילויות חברתיות. החיסון מקנה להם את החופש. לכן אנחנו שומעים שהם רוצים להתחסן"
עד כמה היה שינוי מדיניות המסיכות משמעותי בעליה בתחלואה?
שחר: "זה לא תלוי בגורם אחד. אני לא חושב שזה רק אדם אחד או שניים שנכנסו מחו"ל בימים האחרונים. הוריאנט ההודי היה פה על אש קטנה כבר כמה זמן. ברור שהורדת המסיכות והחזרה להופעות וביטול כל ריחוק חברתי - כולם תרמו ביחד. אבל זו עדיין התפרצות קטנה. אפשר להתמודד איתה דרך יותר חקירות אפידמיולוגיות, בדיקות וחיסונים".
מאור: "בסופו של דבר חודשים ארוכים של עטיית מסיכות לא עצרו את הקורונה בארץ, אלא החיסון עצר אותה. מסיכות הן מועילות מאוד אבל קשה להשתמש בהן שימוש מושלם".
הייתם ממליצים לבודד מחוסנים שנחשפו לחולים בשלב הזה?
שחר: "לא רואה את זה קורה ומבחינת המידע הקיים, אני גם לא רואה סיבה לבודד מחוסנים אלא אם חזרו ממדינות אדומות. חשוב לזכור שאנחנו לא רואים גלי תחלואה מחודשים לא של מחוסנים ולא של מחלימים. כמובן, יש משמעות לרמת החשיפה. אם יש לך ילד חולה קורונה בבית, אז על פי ההנחיות את יכולה לצאת להסתובב אבל ההיגיון אומר להישמר יותר".
אז שיקול הדעת צריך לחזור לציבור?
שחר: "לא, לא. צריך לתת הנחיות. אחרת זה כמו ילד שאומר - אבל מה אתה מאשים אותי? לא אמרת לי איך להתנהג. יהיו תמיד הנחיות, אבל הן צריכות להיות הגיוניות".
מאור: "בסוף נכיל גם את המיני-התפרצויות האלה, ונחזור שוב לשגרה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
