הכישלון של המדינה בהפרדת ההון-עיתון

בעדותו של מנכ"ל וואלה לשעבר אילן ישועה במסגרת תיקי נתניהו נאמר משפט שתפס במיוחד את תשומת-ליבנו. מסופר בו על ההגנה התקשורתית שנתן שאול אלוביץ', המו"ל לשעבר של וואלה, למנכ"ל בנק הפועלים דאז ציון קינן: "הייתה הוראה קבועה של שאול לשמור עליו... הבנתי שהפועלים היה המלווה העיקרי שלו". האם רק מנכ"ל הבנק קיבל "פרוטקשן" מוואלה? ישועה מחדד: "לגבי בנק הפועלים, ההוראה הייתה חד-משמעית לא לנגוע".

שוב פעם?! תפסנו את הראש. אלוביץ' אינו המקרה הראשון שבו הפועלים מממן בעלים של כלי תקשורת. זהו המקרה החמישי לפחות: נוחי דנקנר, שהיה הבעלים של "מעריב"; אליעזר פישמן, לשעבר הבעלים של גלובס ובעל אחזקות ב"ידיעות אחרונות"; יצחק תשובה, שבאמצעות בתו מחזיק בנתח גדול מערוץ 12 - לכולם היו או עדיין ישנם חובות אישיים לבנק. וכמובן מו"ל "ידיעות" ארנון (נוני) מוזס, שרביב דרוקר חשף עוד ב-2018 כי קיבל מבנק הפועלים הלוואה פרטית בסך 56 מיליון דולר, הלוואה שלא ידוע אם הוחזרה.

רשימת הלווים הזו היא מצעד הבושה של בנק הפועלים. אסיר משוחרר, נאשמים בשוחד, לווים שביצעו תספורות במיליארדים לפנסיות שלנו, טייקונים שפגיעתם הרעה העלתה את יוקר המחיה. אף אחד מהם לא היה מגיע לעמדת כוח ללא צינור האשראי מבנק הפועלים. דומה שבכל צומת אפלולי של הון-שלטון-עיתון נמצא גם את בנק הפועלים מאחרי הקלעים.

הפיקוח לא מצליח לטפל בבנקים המעורבבים בהון-שלטון-עיתון

מה שחשף ישועה היה צריך מזמן להיות מובן לכל מי שעיניו בראשו: בנק הפועלים שולט בעיתונאים. לא ישירות על-ידי קניית כלי תקשורת, תהליך יקר ובעל חשיפה הציבורית בעייתית, אלא במודל מתוחכם בהרבה. הבנק נותן הלוואה לבעל השליטה בכלי התקשורת, שמצידו דואג שהעיתונאים שלו יישארו נוחים לבנק.

למה השליטה בתקשורת כל-כך חשובה לבנק? הפועלים מעוניין ברגולציה נוחה לעסקיו, לדוגמה מניעת תחרות ואי-אכיפה של דיני הגבלים עסקיים. הנוני מוזסים והאלוביצ'ים כבר עושים בשבילו את העבודה, באמצעות תוכן בכלי התקשורת שמפעיל לחץ על פוליטיקאים ועל רגולטורים. תוצר הלוואי של השחתת העיתונות - ערעור הדמוקרטיה.

יחד עם שותפינו ב"לובי 99" פנינו מספר פעמים לפיקוח על הבנקים. התמקדנו בקשר הבעייתי בין בנק הפועלים לנוני מוזס, מכיוון שהקשר ממשיך לעמוד במוקד מאורעות עכשוויים ואינו רק נחלת העבר. היו לפיקוח לא מעט הזדמנויות לעצור את הקשר, אך בכל פעם, למרבה האכזבה והתסכול, הפיקוח נקט צעדים מעט מדי ומאוחר מדי:

א. הפיקוח לא מנע הלוואת ענק פרטית, ללא ביטחונות, של הבנק למוזס. הפיקוח חקר את מתן ההלוואה באיחור של שנים, השאיר את הפרשה תחת סודיות ולא סיפר עליה אף לחברי הכנסת של ועדת החקירה לכשלי האשראי לטייקונים ("ועדת פישמן").

ב. הפיקוח איפשר לבנק הפועלים להחזיק תקופה ארוכה במניות "ידיעות", שחולטו מידי אליעזר פישמן. הפיקוח איפשר לתאגיד בנקאי לתפוס כיסא בדירקטוריון של כלי תקשורת מרכזי.

ג. הפיקוח לא מנע מהבנק למנות לדירקטוריון של ידיעות את עו"ד אבי פילוסוף, למרות שהיה לו קשר כלכלי ומהותי לבנק. פילוסוף הגן על מוזס מפני הדחה והצביע באופן שנוי במחלוקת, לדוגמה כאשר איפשר למוזס לממן את הגנתו המשפטית מכספי "ידיעות".

ד. הפיקוח, תחת המפקח הנוכחי יאיר אבידן, לא מנע מהבנק למכור למוזס את המניות במחיר רצפה, במקום בשוק החופשי למרבה במחיר. לא ברור איזו תועלת כלכלית מצא הבנק בכך שאיפשר רק למוזס לרכוש את מניות "ידיעות", אלא אם המטרה של הבנק הייתה לבצר את שליטתו של מוזס.

מתברר כי הפיקוח על הבנקים לא מצליח לטפל באופן אפקטיבי בבנקים המעורבבים בהון-שלטון-עיתון. מה צריך לעשות? ועדת פישמן כבר הראתה את הדרך: יש לחזק את הפיקוח על הבנקים בכלים מתאימים, ובמקביל לדרוש ממנו תוצאות באמצעות פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי. רק כך השחיתות תימנע בזמן אמת ולא באיחור קריטי. אלא שהמלצות הוועדה עדיין ממתינות לחקיקה.

הגיע הזמן שחברי הכנסת יקשיבו לציבור הדורש לנקות את המדינה מההון-שלטון-עיתון. חברי הכנסת צריכים לדרוש מהמפקח על הבנקים דין וחשבון על הקשר בין הבנק ונוני מוזס ולפעול לסגירת הפרצות שגילתה ועדת פישמן.

זה בלתי נתפס שהקשר הפגום שתיאר ישועה בין בנק הפועלים לוואלה עלול עדיין להיות קיים בינו לכלי תקשורת אחרים.