מס מינימלי כלל-עולמי: טוב או רע לישראל?

חוק עידוד השקעות הון מפלה באופן מכוון (ככל הנראה באופן הרצוף כוונות טובות), בין חברות מייצאות לבין חברות שאינן מייצאות - בתוכן חברות אשר ממוקמות באזורי פיתוח שונים לאלו שלא ועוד אבחנות מסוגים שונים. האפליה המכוונת המצויה בחוק דומה במהותה לאפליה המצויה בשאיפה להטיל שיעור מס בינלאומי מינימלי. יודגש, כי גם אם לא תתגשם השאיפה להטלת מס בינלאומי מינימלי על חברות מסוגים שונים, שהיא אפליה מובנית לכשעצמה, ראוי כי הרשויות בישראל יבחנו לעומקם של דברים הן את האפליה הגלומה בכך והן את האפליה המובנית בחוק עידוד השקעות הון.

הטלת מס מינימלי על חברות גדולות בלבד, בעוד על חברות אחרות מוטל מס חברות רגיל (ששיעורו בישראל הינו 23% כיום) הינו אקט מבורך - אולם בישראל ייתכן שהוא יביא ליותר נזק מאשר תועלת. כיום בישראל ישנה אפליה המיטיבה עם חברות מייצאות על פי החוק - שייתכן שהיא מבורכת והייתה צריכה לזכות לעידוד בעבר - גורמת לחברות אחרות שמשלמות את מס החברות לשאת על כתפיהן נטל מס גבוה משאר החברות בישראל. נזכיר כי גם שיעור המס על הדיבידנד המחולק מאותן חברות ש"מעודדות" על פי חוק עידוד השקעות הון, גם הוא מוטב ביחס לשיעור המס על דיבידנד המחולק מחברות שאינן עומדות בקריטריונים של חוק עידוד השקעות הון.

הטלת מס מינימלי עולמי, שיטיל מס של 15% על חברות גדולות, יביא בהכרח לאפליה גדולה עוד יותר בין חברות ישראליות מסוגים שונים. אם עד עכשיו התרגלנו לשתי קבוצות התייחסות - של חברות מייצאות וחברות לא-מייצאות - יתכן שבקרוב תתווסף להטרוגניות המסובכת ממילא הזו קטגוריה שלישית של חברות רב-לאומיות שיהנו ממס מופחת. לאור זאת האם לא הגיעה אפוא העת לבטל את חוק עידוד השקעות במתכונתו הנוכחית ולשטח את המארג המורכב הזה למס חברות בשיעור אחיד של 15% לכל חברה באשר היא - קטנה, בינונית או גדולה, מייצאת או לא. הפגיעה הצפויה בשיעור תקבולי המס לקופת המדינה בעקבות הפחתה דרסטית שכזו בשיעור המס תאוזן על ידי התקבולים שיחלו לזרום מחברות ענק רב-לאומיות שפועלות בישראל, כמו גוגל או מיקרוסופט, שעד כה נהנו מהאפשרות שלא לשלם מס בישראל, או לשלם מס מופחת. כבר שנים שחוק עידוד השקעות הון, שנחקק עוד ב-1959, ועובר תיקונים רבים במשך השנים, דורש בחינה של מידת הרלוונטיות שלו למציאות העכשווית והעתידית.

קיימת סיבה נוספת מדוע יש לבחון באופן מעמיק את שיעור המס שיוטל בישראל על חברות אשר כלולות בשאיפה להטלת מס מינימלי והיא בחינת שיעורי המס המוטלים על יחידים. כידוע כיום שיעור מס הכנסה השולי הגבוה בישראל יכול להגיע עד 50% (כולל מס יסף), במצב הזה מתקיים איזון בין המס על היחידים לבין אפיקי מיסוי מקבילים. אדם שפותח כיום חברה חדשה יודע שהיקף המס המרבי שעליו יהיה לשלם יכול להגיע עד לכ-48%, קרוב מאוד לשיעור מס ההכנסה מקסימלי. זו מתמטיקה פשוטה יחסית: מס חברות גוזר 23% מרווחי החברה ולבסוף אותם רווחים (אחרי מס) מגולמים כדיבידנד וממנו נגזרים כ-30% מס על הדיבידנד. בשקלול שני המסים שיעור המס על הרווח ליחיד במקרה זה עומד כאמור על כ-48%. הפחתה של מס החברות תפר את האיזון הזה שבין אפיקי המיסוי. במצב כזה השקעה בעסק קטן או בחברה קטנה תהפוך לכדאית הרבה פחות לעמת השקעה בחברה גדולה.

אם כן, הטלת מס גורף מינימלי על חברות בינלאומית בשיעור של 15% או כל שיעור אחר שונה מ-23% שמוטל היום על חברות בישראל - צריך להביא בהכרח את מדינת ישראל ואת מוסדותיה המקצועיים לחשיבה מחודשת בדבר אופן הטלת המס בישראל הן על חברות והן על יחידים. לא ראוי יהיה לשנות את שיעור המס הכולל בישראל מבלי לקחת בחשבון את שיעור המס החל על דיבידנדים לבעלי מניות מהותיים (אלו שמחזיקים מעל 10%) ובעלי מניות לא מהותיים, ומבלי ליטול בחשבון את שיעור המס השולי הקיים בישראל, לרבות אופן ריווח מדרגות המס בכללותן אשר מביאות להטלת מס שולי של עד 50% אם שיעור המס על חברות ייוותר על 15% ביחס לחברות גדולות (או גם קטנות ובינוניות).

הכותב הוא שותף במשרד שגיב בלזר ושות', עוזר המשנה למנהל רשות המסים לשעבר ומרצה למיסוי במסלול האקדמי המכללה למנהל