בישיבתה הראשונה אישרה הממשלה הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון בהר מירון, שבו קיפחו את חייהם 45 בני אדם. בין היתר תצטרך הוועדה שתקום לבדוק את חלקם של ההקדשים שמנהלים את המקום.
במקרה של קבר שמעון בר יוחאי במירון, יש ארבעה גופים בעלי שליטה (אשכנזים וספרדים) שמנהלים כבר שנים רבות מערכה משפטית עם הרשויות בנושא הסדרת הניהול במתחם הקדוש.
"הקונפליקט הגדול של ההקדשים מול המדינה קשור לכך שההקדשים אמרו שזכות הקניין היא שלהם", מסביר עו"ד דוד שוב. "המדינה, לעומת זאת, אמרה של"ג בעומר במירון הוא אירוע המוני שיש לטפל בו ברמה ציבורית ממשלתית. חלק מהבעיה עם שביל הגישה שבו קרה האסון היא שההקדשים שם העניקו במשך השנים חזקות היסטוריות לגורמים שונים שבנו שם ביתנים או מתקנים, ולא ניתן היה להפקיע את השטח כדי לקבל גישה נורמלית".
"זינוק בשווי בגלל עליית מחירי הדירות"
במונח הקדשים (לפי האקדמיה ללשון ניתן לומר הקדשים וגם הקדשות) הכוונה היא לנכס מקרקעין שנמצא בנאמנות של משפחה מסוימת או של סמכות דתית, לצורך צדקה כלשהי. בישראל יש כ-3,200 הקדשים ציבוריים, אך כ-2,800 מהם הם הקדשים כספיים, כלומר ללא נכסי מקרקעין. נוסף לכך יש בישראל כ-1,053 הקדשים דתיים.
האסון במירון העלה על סדר היום לא רק את מצבם הפיזי הלקוי של חלק מהנכסים המנוהלים על ידי הקדש, אלא גם את הבעיות ואת אי-הסדרים הכספיים הכרוכות בניהולם.
השווי הכספי של כל הנכסים של ההקדשים הדתיים היהודיים מוערך ביותר מ-6 מיליארד שקל. דוח שערכו יעקב פונקלשטיין וקובי אלתר במסגרת בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, בהזמנת השר לענייני דתות יעקב אביטן, קובע כי ב-2014 הוערכו נכסי ההקדשים ב-3.5 מיליארד שקל בלבד, וכי "הזינוק בהערכת השווי מיוחס לעלייה במספר ההקדשות ולעובדה כי 94% מההקדשות הרשומים הם נדל"ן ושמחירי הדירות עלו בכ-40% בשנים 2014-2019".
מחברי הדוח קובעים כי השווי המוערך של 6 מיליארד שקל משקף הערכת חסר: "ערך דירת מגורים ממוצעת שבהקדשות הוא 1.482 מיליון שקל, וזהו מחיר ממוצע נמוך משווי דירה בישראל לפי נתוני הלמ"ס (מאי 2020) שלפיהם מחיר דירה ממוצע הוא 1.6 מיליון שקל, שכן רוב נכסי ההקדשות שבפנקס ממוקמים במרכזי הערים בישראל ולמעלה ממחציתם במרכז ירושלים... בנוסף, האומדן אינו משקף פוטנציאל יזמי כלשהו". הדוח, שפורסם באוגוסט 2020, התמקד בנכסי ההקדשים הדתיים היהודיים, וקובע מפורשות שהבעיה העיקרית היא היעדר פיקוח על ההקדשים.
בית הכנסת ברחוב הרב קוק בירושלים / צילום: איל יצהר
"הבעיה היא שאין לציבור שום אפשרות לדעת מה קורה בהקדשים", אומר עו"ד שוב. "לכאורה יש רגולטור שכביכול מטפל בנושא, אבל גם הוא מסתיר מידע".
לדבריו, הבעיה היא גם ניהולית: "בזמן האחרון יחידת הפיקוח מפריטה את ניהול ההקדשות וממנה באופן סיטונאי עורכי דין כמנהלים מיוחדים להקדשות (במקום נאמנים בהתנדבות) ובדרך כלל בניגוד להוראות שטרי ההקדש. זו תופעה שקיימת רק בהקדשות הדתיים ולא בהקדשות הציבוריים, שם הליך כזה נדיר וקורה רק במקום שיש חשדות לשחיתות. כשאנחנו מבקשים להבין מה הנהלים שלפיהם ממנים את המנהלים, מה גובה השכר שלהם, מאיזה מקור הוא ישולם כשאין להקדש פרוטה - זה לא ברור.
"למשל, ליד התחנה המרכזית בתל אביב יש הקדש אחד בשם 'קהל חסידים', שמינו לו מנהל מיוחד. המבנה הזה הרוס לגמרי. על פניו, האופציה היחידה של המנהל המיוחד לקבל את שכר טרחתו היא למכור את הנכס. אחר כך יאמרו שהיו חייבים למכור כי צריך לשלם את השכר שלו".
"חמישית מהנכסים יאבדו בתוך עשור"
לפני כשבועיים הגיש עו"ד שוב עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד יחידת הפיקוח על ההקדשים הדתיים ונגד הנהלת בתי הדין הרבניים. בעתירה הוא דורש לקבל מידע על היקף ההקדשים שבטיפולם ועל ניהולם.
למה הגשת את העתירה לבית המשפט המחוזי? מה אתה מבקש?
"בשנת 2008 הוקמה עמותה בשם 'הוועד הציבורי לשמירה על ההקדשות ת"א' על ידי רבנים ואנשי ציבור שראו איך נכסים דתיים נעלמו עם הזמן לידיים פרטיות. מאז המשרד שלנו מלווה את העמותה כיועץ משפטי בהתנדבות. גילינו שאין פיקוח אפקטיבי על ההקדשים ולקחנו על עצמו את התפקיד. טיפלנו בהרבה נכסים והצלנו הרבה מבנים. למשל, בית אוהל שם בתל אביב, שחוזר עכשיו ליעדו.
"בשורה התחתונה קורה פה אבסורד: כשאתה מבקש מידע על הקדש ציבורי-אזרחי אתה לוחץ על כפתור ומגיע לך דיסק הביתה. לעומת זאת, בהקדשות הדתיים, המפוקחים על ידי יחידת הפיקוח של ההקדשות הדתיים, הכול מסתורי ואין אפשרות לקבל מידע. הם לא מוכנים להעביר רשימה מסודרת בניגוד גמור לחוק חופש מידע ולנורמות הכי בסיסיות של מינהל תקין.
"הגשנו את העתירה כדי שבית המשפט יכריח אותם לעשות את זה. למרבה הצער, המסקנה ממה שאנחנו רואים היא ש'יחידת הפיקוח' מתפקדת כמו 'יחידת טיוח'".
עו"ד רחל שקרג'י היא הממונה על יחידת הרישום והפיקוח על ההקדשות הדתיים, בהנהלת בתי הדין הרבניים. היא מסכימה עם חלק מהטענות של עו"ד שוב: "הבלגן הוא עצום והמדינה באופן שיטתי הפקירה את הנושא הזה במשך שנים. דוח מבקר המדינה בשנת 2014 העריך שאם הנושא הזה לא יטופל כמו שצריך, בתוך עשור חמישית מהנכסים יאבדו, ואני אומרת שיכול להיות שזה כבר קרה".
גם היא מתארת מצב של הפקרות שיש הנהנים ממנו: "היה נכס אחד בשטח של שישה דונם במרכז רחוב יפו בירושלים, שרצו למכור אותו ב-15 מיליון דולר. בית הדין הרבני אמר שזה לא סכום הגיוני. הלכו לבית המשפט המחוזי ואמרו שזה בעצם ווקף, הקדש מהתקופה השרעית. המכר אושר, ובאותו מועד הקונה מכר אותו במחיר גבוה פי שלושה. ואחר כך הוא חולק לחתיכות וכל חתיכה נמכרה ב-350 מיליון שקל".
עו"ד רחל שקרג'י, הממונה על ההקדשים הדתיים / צילום: יוני ריקנר
"חמישית מהנכסים יאבדו בתוך עשור"
"אני הגעתי מרשם ההקדשים האזרחיים בשנת 2018, ללא שום אג'נדה, לא לפה ולא לשם", מוסיפה עו"ד שקרג'י. "כל דבר שעשיתי, היה בעיני משרד המשפטים לצנינים. הם פגעו וחיבלו בעבודה שלי. בשלב מסוים, לפני שנתיים, ביקשתי מבתי הדין שניתן לכל הקדש מספר כדי שניתן יהיה לרשום אותם בטאבו. הם הבינו שזה נחוץ, אבל רשם ההקדשים (משרד המשפטים) התנגד לזה כי דרש שיירשמו אצלו. כמובן שבתי הדין הרבניים לא רצו. זו הסיבה העיקרית שאין רישום עד היום.
"ברשות המסים יש ממונה על רישום רשויות שאין להן רשם. לפני כמה חודשים העברנו את כל ההקדשים הדתיים לרישום אצלו. כשזה יקרה, הכול יהיה גלוי לציבור".
בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בת"א / צילום: Shutterstock
אבל באשר לעתירה שהגיש עו"ד שוב, היא זועמת: "הוא עו"ד שהשתלט על הרבה הקדשים. הפעילות שלו בנושא אינה תמימה. אתן לך דוגמה: עיריית תל אביב רצתה לשקם את בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי והייתה מוכנה להשקיע 20 מיליון שקל בשיפוץ, וזה לא מובן מאליו. שוב חבר ליזם והגיש ערעור לבית הדין הגדול בטענה שבגללי, יוקמו שם חנויות ויהיה חילול שבת. זה נעשה משיקולים שלדעתי אינם לטובת ההקדש.
"יש עוד מקרים של נכסים גדולים וחשובים, כך בתי כנסת ברחוב קלישר (בית כנסת ציון) וברחוב שד"ל (אוהל מועד), שדוד שוב ניהל עליהם משא ומתן שעסקו בזכויות ההקדש".
עו"ד שוב הגיב לדבריה של שקרג'י: "משרדנו אכן מייצג מתפללים ו/או נאמנים בשלושת ההקדשים הללו, שנפגעו מאוד משיטות העבודה ומחוסר השקיפות של יחידת הפיקוח, ואלו חלק מהסיבות בעטיין הוגשה העתירה".
בית הכנסת ברחוב שד"ל 5 בתל אביב / צילום: איל יצהר
תגובה: "ניסיונות למנוע פיקוח אפקטיבי"
ממשרד המשפטים נמסר: "בעקבות פירוק בתי החולים משגב לדך וביקור חולים, שהיו הקדשים דתיים ונקלעו לקשיים כספיים, נקבע במשרד המשפטים כבר לפני 15 שנה כי על הפיקוח על ההקדשים הדתיים להתבצע על ידי רשות התאגידים, שהיא המאסדר הרלוונטי והמומחה לתחום. לצערנו, מאז ועד היום נעשו ניסיונות מצד גורמים שונים למנוע פיקוח אפקטיבי על הקדשים דתיים. אנו מצרים על ההאשמה חסרת הבסיס שהופנתה כלפי משרד המשפטים, שעה שהמשרד פועל ללא לאות להסדרת הנושא, תוך ניסיון להגיע להסכמות עם הנהלת בתי הדין הרבניים".
רקע: ללא שינוי מאז התקופה העותמאנית
על פי אתר בתי הדין הרבניים, "הקדשות דתיים הם נכסי דלא ניידי, קרנות כספיות ונכסים אחרים אשר נמסרו לפיקוחם של בתי הדין הרבניים על פי הוראות מקדישיהם לשם קיומה של מטרה הקבועה בשטר ההקדש".
"במדינת ישראל הוקמו הקדשים עוד בתקופה העותמאנית", מסבירה עו"ד רחל שקרג'י, הממונה על יחידת הרישום והפיקוח על ההקדשים בהנהלת בתי הדין הרבניים.
"כשהגיעו הבריטים לארץ הם הקימו את בתי המשפט המחוזיים המנדטוריים. בנושאים הקשורים לדת הם נתנו לאנשים לבחור האם הם רוצים להמשיך להתדיין בבתי דין דתיים או בבית המשפט המחוזי. לגבי ההקדשים הם החילו את דיני הנאמנות. כלומר, מי שרצה להקים הקדש אזרחי, עליו חלו דיני הנאמנות. בית הדין הרבני הוא הרגולטור של ההקדשים, כלומר הוא קובע איך ינהלו את ההקדש. כפועל יוצא מכך הגורמים שהוא ממנה לעזור לו נקראים אפוטרופסים, ולא נאמנים, כמו בדין אזרחי".
ההקדשות הדתיים המוסלמיים (ווקף), מנוהלים בהתאם לשריעה והקדשות של העדות הנוצריות על פי הדין הכנסייתי הרלוונטי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
