במקום בעלות על דירה, הגיעה העת לחשוב על בעלות על מניה מתוך שטח בנוי משותף

בעלות על דירה היא מרכיב יסודי באתוס הישראלי ולראיה, נושא פתרון מצוקת הדיור נמצא על סדר היום בכל מערכת בחירות ואצל כל ממשלה מאז ומעולם, אלא שככל שהשנים עוברות אנו רואים שכוחה של המדינה להשפיע על השוק מוגבל וכי כאשר היא כבר מתערבת, אזי נוצרים עיוותים שונים והתוצאה לא מושגת. אכן, לכל אחד מגיע ביטחון דיור, אולם עלינו לזנוח את התפיסות הישנות לטובת פתרון שגם תואם את המציאות העכשווית ומותאם לדור ה-Z.

מבעלות פיזית לבעלות פיננסית

במקום בעלות על דירה, הגיעה העת לחשוב על בעלות על מניה מתוך שטח בנוי משותף.

לדוגמה, שינוי בהיבט הכלכלי - בעלות וירטואלית ביחידת מגורים: הקמת מתחם מגורים בעיר של כאלף חדרים בתמהיל מגוון, במאפיינים מגוונים ושטחים קהילתיים בניהול משותף. כל חבר בקהילה רוכש בעלות על יחידת חדר (מניה אחת), שמיקומה בשכונה אינו קבוע, כלומר הוא קונה זכות/מניה להיות שותף בקהילה שיש לה בעלות משותפת על המתחם. לשותף בקהילה אפשרות בחירה למיקום הדירה בשכונה, מתוך מאגר הדירות לפי צרכיו ביום בחירת היחידות. במשך הזמן, עם השינוי בצרכים, בעל המניה יכול לרכוש או להפחית יחידות חדר בהתאם לסטאטוס המשפחתי שלו. למשל, משפחה עם שני ילדים תחילה תבקש לרכוש מתוך השכונה מניות של ארבעה חדרים ואילו זוג צעיר עם ילד אחד יבקש לרכוש מניות של שלושה חדרים. ביום מן הימים כאשר מספר הנפשות יגדל או יקטן, כל משפחה יכולה לקנות או למכור חדרים.

כלכלת שיתוף של יחידות חדר יכולה למנוע קיומם של חדרים או דירות רפאים וכך לסייע לנצל בצורה מקסימאלית וירוקה את משאב הקרקע. צורת בעלות זו מאפשרת שינוי בגודל הדירה, ללא צורך בשינוי בסביבת המגורים הקרובה ומעבר לשכונה חדשה, שכן השינוי של דירת המגורים נעשה על-ידי בחירה של דירה חדשה, מתאימה מתוך המאגר המשותף.

השינוי בגודל הדירה אינו מלווה בשינוי בעלות על הנכס, כיוון שהוא נעשה מתוך מאגר הדירות של הקהילה, ולכן יש חסכון במיסוי, מתווכים וכו'. כל משפחה יכולה לבחור לעזוב את השכונה ולמכור את יחידות החדרים כשבמקומם יתקבלו לשכונה מצטרפים חדשים, שרכשו מניות דיור פנויות מהמאגר.

קניית כמות החדרים מותאמת ליכולת הכספית ולצרכים בכול זמן נתון, ולכן מצמצמת את הצורך בלקיחת משכנתא גדולה. חלק מהדירות יוקצו לשכירות של דיירים מחוץ לקהילה, כאשר הרווח מהן יוחזר לקופה המשותפת וישמש כקרן תחזוקה למתחם.

תחזוקת החלקים הציבוריים המשותפים (כדוגמת: בית תרבות, גנים, מרכזי ספורט, יחידות חדרים לאירוח אורחים וכו') ותחזוקה של בלאי הדירות תעשה מהקופה המשותפת.
כל דייר מחויב בזמן עזיבה להחזיר את הדירה לקדמותה בדומה לדייר השוכר דירה.

בהיבט הטכנולוגי - ניהול מערכת המגורים: ניהול משאבי הקהילה יעשה באמצעות טכנולוגיית המידע. תוקם מערכת שממפה את מאגר הדירות ומסנכרנת בין הקיים לנדרש. לכל דירה ממאגר הדירות יהיה דף "faceroom" שיהווה פלטפורמה לפרופיל הדירה. יוצגו בו מספר החדרים, מיקומה בשכונה, מי גר בה ולאיזו תקופה, יוצגו תמונות מתוך הדירה וכל נתון שיעזור בניהול מיטבי של המערכת הממוחשבת. המערכת תנהל את השימוש במגורים בצורה יעילה. כל שותף במניות המגורים יוכל להגדיל או להקטין את דירתו בהתאם למניותיו, על-ידי בחירה של יחידת דיור אחרת ממלאי הדירות של הקהילה בכפוף לסטטוס הדירה שמוצג ב-faceroom. 

מערכת ניהול פתוחה ושיתופית

תקנון "השכונה הקהילתית" יגדיר כללי שימוש ברמת היחידה וברמת השכונה ואת אופן הניהול השוטף שלה.

המודל מנסה ליצור מערכת ניהול פתוחה, שיתופית על-ידי שימוש ביכולות טכנולוגיות המידע, כאשר להבדיל ממערכת קומוניסטית/קיבוצית, במודל המוצע אין שוויון בין החברים. כל אחד והבעלות הפרטית שלו על חדרי המגורים ביחס ליכולותיו. המערכת מנוהלת על-ידי הטכנולוגיה, שמשרתת את הקהילה, ולא על-ידי קבוצת אנשים קטנה שלטת. המערכת הטכנולוגית מאפשרת שקיפות וחוסר היררכיה.

אדריכלות בונה קהילה, פתוחת קצה: מודל מסוג זה מצריך תכנון של תמהיל מגוון של דירות, דירות בגודל משתנה של 1, 2, 3, 4, 5 חדרים, במאפיינים מגוונים (דירות גן/טיפוסיות/גג וכד') ליצירת מגוון שיתאים לאוכלוסיות שונות. האדריכלות תאפשר צירוף חדרים בצורה גמישה בין דירות. מגוון הדירות והכמות של כל סוג דירה הוא גורם משמעותי בעיצוב אופי הקהילה של השכונה, הן בקביעת המעמד הסוציו אקונומי והן מבחינת בקביעת חתך הגילאים של קהילת השכונה. התכנון האדריכלי צריך להיות פתוח קצה גם ברמת גמישות תמהיל הדירות לפי צורך, וגם ברמת השכונה, שתוכל לאפשר פתרונות לגידול עתידי.

תכנון השטחים המשותפים יעשה בשני מרחבים: השטחים המשותפים הירוקים בין הבניינים והשטחים המשותפים בתוך הבניינים לעידוד חיי קהילה.

הכותבת שותפה במשרד פיק אדריכלים המתמחה בתכנון מתחמי דיור