15 דקות התהילה של מערכת הבריאות הישראלית הגיעו לסופן

כשאנחנו רגע אחרי משבר מגפת הקורונה שפקד את ישראל בשנה האחרונה, המסכות כבר ירדו במקומות הפתוחים, ולמרות העלייה האחרונה במאומתים יש אווירה של חזרה לשגרה - זה בדיוק הזמן להתכונן למגפה הבאה. מבחינה תודעתית, הקורונה היא כבר פאסה. והרי הרבה יותר פופולרי לדבר על חזרה לשגרה.

ואכן, אפשר להגיד היום שבתי החולים חזרו לשגרה המוכרת של תקצוב וניהול אדמיניסטרטיבי חסר יחד עם טשטוש גבולות בין העבודה הרפואית לעבודה המנהלתית בטיפול בחולה. החזרה לשגרה מאפשרת לבית החולים לחזור ולתת שירותים רפואיים ברמה שהייתה, בעוד האתגר הינו להתאים את המערכת לעבודה מסודרת ויעילה יותר בשגרה, יחד עם יכולות גבוהות להתמודדות עם משברים בטחונייים ואפידימיולגיים ולצערי, עתידיים. ולא חסרים כאלה.

לכל אחד מאיתנו יש חבר או מכר שעובד במרכז רפואי\בית חולים, או קרוב שקיבל שירותים רפואיים מבית החולים. כולנו בסופו של יום רוצים שהאחיות יעסקו פחות בנושאים אדמיניסטרטיבים ויתרכזו יותר בטיפול בחולה, שיעריכו יותר את הרופאים ושהמדינה תתקצב את בתי החולים יותר ממה שהיא מתקצבת כיום. אבל, ויש אבל גדול, התקשורת מכתיבה את סדר היום, וכבר עכשיו אף כתב לא ירוץ לסקר את המחלקות המלאות. הפוליטיקאים יפסיקו להצדיע חדשות לבקרים לצוותים הרפואיים, ולאט לאט גם ראשי מערכת הבריאות נעלמים מאולפני הטלוויזיה. "15 דקות התהילה" של מערכת הבריאות הישראלית הגיעו לסופן, ואיתן גם ההבטחות לתקציבים עתידיים - או איך שאומרים אצלנו - עד "העונג" הבא.

כידוע מגפת הקורנה הייתה אירוע לוגיסטי ותפעולי יותר מאשר אירוע רפואי, מה שחשף את הבטן הרכה של בתי החולים בארץ, וזה יכולות ניהוליות ולוגיסטיות חסרות. בינתיים, בבתי החולים ימשיכו לאסוף את השברים, לטפל בלקויות שחשפה המגפה ולהיערך לגל הבא, למלחמה הבאה, לאסון הבא. אבל המלחמה האמיתית של בתי החולים צריכה להתחיל עכשיו, ויפה שעה אחת קודם. מערכת הרפואה חייבת להיערך למגפה הבאה כבר מהיום.

וכמו בכל הערכת מצב נתחיל ב-"מה לשימור ומה דרוש שיפור". לא רבים יודעים אבל הדברים העיקריים שחשפה מגפת הקורונה הם כשלים בניהול הלוגיסטי ותפעולי בבתי חולים, והצורך בפתרונות טכנולוגיים לפתרון הכשלים. בתחילת המגפה (למי שכבר הספיק לשכוח) עסקנו רבות במחסור בכמות הבדיקות והמטושים, מכונות ההנשמה, שינוע ואחסון חיסונים. הביקורות שהושמעו לא כללו בכלל היבטים טיפולים וקליניים כלל. הרי ברור שאין טיפת פגם במסירות ובמקצועיות של הצוותים הרפואיים, אבל מה עם לעזור להם בייעול תהליכים? פחות מדבקות וטפסים ויותר פתרונות מבוססי טכנולוגיה ממדינת ההייטק של המזרח התיכון?

ההיבטים התפעוליים, אשר בסופו של יום יחסכו זמן לאנשי בית החולים, ישפרו את מערכות הבריאות שלנו ויעזרו לנו להתמודד עם ה"איום" הבא ברגישות ובנחישות. בדיוק כמו האחים והאחיות שעושים ימים כלילות בשוטף ובטח בזמן מגיפה. עבודתם משמעותית דיה בשביל להרוויח מעמד משל עצמם ולא להיות לנצח בצילם של הרופאים.

האחות שנקרעת תחת עומס חולים, דרישות של רופאים, הנטל בתיעוד אדמניסטרטיביות ואינספור מטלות לוגיסטית - לא מאפשרות את היחס האישי. כל עבודה שאינה קשורה בטיפול בחולה צריכה לעבור לאחריות גורמים אחרים: תהליכים ידניים חייבים לעבור לתהליכים אוטומטיים, תקשורת מסורתית להפוך לדיגיטלית - קשה להאמין אבל שליש מזמנה של אחות בכלל לא קשור במטופל.

והרי שלא הכל שחור. הרי המיני מהפכה כבר החלה, בתי חולים רבים מאמצים פתרונות טכנולוגים ותרבות הייטק במסגרות התקציביות הדלות שלהם. וכן, זה קרה לא מעט בגלל הקורונה, אך לא מספיק. בינתיים, למי שפספס, רובוטים סייעו לתקשר עם מטופלים מבודדים, תהליכי עבודה שופרו באופן דיגיטלי ועדיין - זה לאחר מעשה ולא לפני מעשה. ופה המדינה ומערכת הבריאות צריכות להיות חכמות יותר. זה הזמן של בתי החולים לדאוג לעצמם ולהתכונן לאתגר הבא.

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד IDENTI