בשוך הקרבות הצבאיים: כך נשפר את התודעה הדיגיטלית על ישראל בשגרה

סבב הלחימה האחרון במבצע "שומר חומות" העלה את הצורך בחשיבה מחודשת על התודעה הדיגיטלית על ישראל בשגרה. בחזית התודעה הדיגיטלית, ניצבים סיפוריהם האישיים של מבוגרים וילדים. שימוש בסיפורים אישיים מאזורי לחימה בישראל, עזה, סוריה ואזורים נוספים בעולם אינו דבר חדש. הייתה זו אנה פרנק שפתחה בפנינו צוהר לחייה בשואה באמצעות יומנה האישי. הילדה הסורית, באנה אל-עבד, בת ה-11, ששיתפה אותנו בילדות בצל הלחימה בסוריה, באמצעות חשבון טוויטר מלחמה פעיל וראיונות לאמצעי התקשורת. ילדי ישראל שסיפרו לעולם במהלך "שומר חומות" באמצעות הרשתות החברתיות, מה המשמעות של חיים תחת ירי טילים ושהייה בממ"ד.

מחקרים בתחום הפסיכולוגיה, מלמדים אותנו שבכוחם של תמונות, סרטונים וסיפורים אישיים המוצגים בעת לחימה, לעורר תגובה רגשית חזקה של אמפתיה וחמלה. רגשות אלה נובעים מהחשיפה לחייהם הפרטיים של אותם הילדים והאנשים, המוצגים על-ידי שמם ובפנים גלויות. זאת בהשוואה, לקהות החושים שאנשים עשויים לחוש כאשר מוצגת בפניהם סטטיסטיקה על מותם של מאות הרוגים במהלך הלחימה.

השימוש בסיפורים אישיים, וודאי של ילדים במהלך לחימה, מעורר יותר הזדהות ואותנטיות, בהיותם גם נתפסים כמשקפים את המציאות כפי שהיא, ללא פילטרים. זאת בהשוואה למסרים המועברים על-ידי דוברים לובשי מדים ונציגים פורמאליים של מדינה, הנתפסים כמוטים בשל תפקידם. הזדהות זו, עשויה לנבוע גם משלושה ממדים שנמצאו במחקרים כמאפיינים את הסיפורים האישיים ואת דיווחי החדשות בלחימה צבאית: 1. מאזן הסבל - עד כמה סבלו של הצד האחד גדול מסבלו של הצד האחד, 2. מאזן האימה - עד כמה האימה שהצד האחד נתון בה רבה יותר מזו של הצד האחר; 3. ממד הפגיעות - עד כמה פגיע הצד האחד בהשוואה לצד השני.

הופכים למתווכים של המלחמה 

הצגת המציאות על ידי ילדים ואנשים פרטיים ברשתות החברתיות, מביאה עדות ישירה מהשטח לסבל ולקונפליקט. לאנשים פרטיים ודאי לילדים ניתן התפקיד של דוברי אמת המשתפים מתוך החוויה הפרטית שלהם. פעמים רבות ילדים אף הופכים להיות המתווכים של המלחמה ואקטיביסטים בעל כורחם, בניסיון להשפיע על דעת הקהל והתקשורת העולמית.

אולם, לצד החשיבות בשימוש בסוג זה של סיפורים אישיים ודיווחי חדשות, נדרשת גם חשיבה מחודשת על מספר שאלות העולות בהקשר זה. האחת, עוסקת בהיבט האתי, האם שילובם של ילדים בסיפורי המלחמה, לעיתים בעל כורחם, מוצדק בכדי להשפיע על דעת הקהל העולמית? האם השידור החי מבתיהם של אנשים שנפגעו מטילים מצדיק את הפגיעה בפרטיותם בשם הרייטינג?

בנוסף, אומנם המאבק המוצג בסיפורים האישיים, על מאזן הסבל, האימה והפגיעות בין הצדדים, עשוי לעורר הרבה רגש והזדהות אך גם עלול להחטיא את המטרה ולהציג מציאות חלקית ומקוטעת, המדגישה חוויות ותחושות במקום הסבר נרחב אודות המתרחש. בכך ייתכן ויקשה על הצופה מהצד, שאינו מעורה במתרחש להבין את הנעשה. תמונת מציאות חלקית זו, מהווה גם קרקע פורייה להפצת מידע כוזב כתוב וויזואלי בכלל וסיפוריים אישיים כוזבים בפרט.

מספר פתרונות אפשריים עשויים לספק מענה לסוגיות אלה. כך לדוגמה, מחקרים בתחום העברת המסרים, מלמדים שכאשר אנו מציגים מסר דו-צדדי, המסר יתקבל באופן טוב יותר מאשר מסר חד-צדדי. באופן זה, ניתן לשלב בסיפורים האישיים את ההקשר הרחב של הקונפליקט, את היותם של הישראלים והפלסטיניים ניצבים בפני איום משותף - שלטון הטרור של חמאס.

בדומה לכך, במקום להדגיש את סיפורי ותמונות מאזן הסבל, הפגיעות והאימה בין הצדדים, ניתן להציג את המאזן הזה כחלק מההתמודדות של הצדדים עם חמאס, המשתמש בבני עמו כמגן אנושי, תוך ביצוע ירי מריכוזי אוכלוסייה.

לבסוף, על הסיפורים האישיים להדגיש שמאבקה של ישראל, מהווה חלק מהמלחמה הבינלאומית למיגור הטרור שמאיים על אירופה, ארצות הברית ומדינות העולם. זאת בדומה למסגור ה"מלחמה העולמית בטרור", שנקט בשעתו הנשיא בוש.

הכותבת היא מרצה וחוקרת בתחומים של העברת מסרים ושכנוע, המרכז הבינתחומי הרצליה