בשנת 2020 נרצחו 13 נשים על ידי בן זוגן, ובכך עלה מספר הנרצחות ב-160% מהשנה הקודמת. בנוסף, בתקופת הקורונה חל גידול של כ-800% בפניות למוקד 118 של משרד הרווחה לעומת התקופה המקבילה שנה קודם, וגידול ב-22% במספר התיקים שנפתחו במשטרה - כך עולה מדוח מבקר המדינה שפורסם היום.
דוח המבקר בנוגע לטיפול באלימות במשפחה מצביע על שלל בעיות בטיפול בבעיית האלימות הקשה בישראל: היעדר הגדרה כוללת של ההתנהגויות החוסות תחת הגדרת אלימות במשפחה, תקצוב חלקי של התוכנית הלאומית, השקעה מועטה בפעולות למניעה מראש ופיזור גיאוגרפי לקוי של המרכזים לטיפול באלימות.
המדינה הקצתה בין השנים 2017-2020 128 מיליון שקל מתוך 300 מיליון שקל הדרושים לפי ההערכה ליישום התוכנית הלאומית לטיפול באלימות בממשלה שאושרה ב- 2017. עקב כך, המבקר קובע כי ההתמודדות עם התופעה נותרה חלקית ומלווה בפתרונות זמניים. המבקר המליץ כי האוצר והרווחה יפעלו לאיתור מקורות תקציביים להוצאתה לפועל של התוכנית שאושרה. משרד האוצר מסר למבקר כי כאשר הממשלה אימצה בשנת 2017 את התוכנית לא צוינו תקציבים ליישומה, ולמעשה היתה בבחינת הצגת עמדה עקרונית לקראת קבלת החלטה אופרטיבית. למרות זאת, האוצר הקצה את התקציב במסגרת התקציב ההמשכי.
עיקר התקציב מוקדש להגנה לאחר מעשה
מהדוח עולה כי רוב התקציב שהשקיעה המדינה בהתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג מושקע במניעה לאחר מעשה, המכונה מניעה שלישונית. כלומר, בהרחקת הגורם האלים באמצעות כליאתו או הגנה על הנפגע באמצעות מקלט. נמצא כי המדינה השקיעה בפעולות למניעה ראשונית של התופעה 2.9 מיליון בשנת 2019 - המהווים כ-1.4% מכלל השקעת המדינה בענישה ובהגנה על הנשים. כך שעיקר ההגנה מושקע בהגנה לאחר מעשה - ולא מניעה מראש של התופעה, זאת למרות שבכוחן של פעולות הסברה ומניעה להפחית את התופעה. בין ההמלצות - הגברת פעולות למניעה הראשונית של תופעת האלימות במשפחה כבר בבתי הספר התיכוניים, והצבת שלטים המעודדים אנשים לדווח על אלימות.
בעיה אחרת שמצא המבקר היא העובדה שאין הגדרה ברורה בחוק לתופעות הנכללות בגדרי "אלימות במשפחה". לעמדת המבקר, יש לכך השפעה מהותית על מדידת התופעה וטיפול בה. זאת מאחר והתופעה לא מתבטאת רק באלימות פיזית והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות פוגעניות לא פחות שאופיין מילולי, נפשי, רגשי, חברתי וכלכלי.
למשרד הרווחה אין מדיניות סדורה לאיתור משפחות במעגל האלימות. החשש עולה מאחר ובשנת 2019 טופלו במרכזים לטיפול באלימות במשפחה כ-6,500 נשים בעוד שבשנת 2001 כמאה אלף נשים סבלו מאלימות מצד בן זוגן. בדוח גם עולה כי רק כ-4,000 מתוך 20 אלף הגברים שנפתחו נגדם תיקים במשטרה בגין אלימות במשפחה בשנת 2019 טופלו באמצעות הרשויות, יש מיעוט מסגרות טיפול לגברים ולא נעשו די פעולות לרתום לטיפול את הגברים.
נתון נוסף משמעותי שעלה הוא כי רוב המרכזים לטיפול באלימות במשפחה (62 מתוך 110) פועלים ברשויות מקומיות המשויכות למעמד חברתי כלכלי בינוני עד גבוה במגזר היהודי. זאת למרות שחישוב הנזקקים העלה כי ככל שהרמה החברתית כלכלית יורדת כך גדל מספר הנזקקים לטיפול באלימות המשפחה. המבקר המליץ לבחון את פיזור המרכזים תוך התחשבות במספר הנזקקים בכל רשות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
